בש"פ 3467/12 מדינת ישראל נ. אחמד מסארווה

בפניי בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) החל מיום 14.5.12 ולמשך תשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בת"פ 30004-02-11, לפי המוקדם מביניהם.

1.

ביום 16.2.11 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה; חבלה בכוונה מחמירה; והחזקה ונשיאת נשק. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 29.10.11, במהלך קטטה שהתפתחה בין המשיב וחבריו לבין המנוח וחבריו, נפצע המנוח בראשו. לאחר שקיבל טיפול רפואי, שב המנוח לכפר קרע. מששמעו זאת המשיב וחבריו, נסעו בעקבות המנוח לכפר, כשהם מצוידים באקדח. כאשר עברו המשיב וחבריו ליד המנוח וחבריו – ירו בהם. המנוח נפגע בראשו ומת מפצעיו בבית החולים כעבור מספר ימים, ואילו חברו נפגע ברגלו, אושפז ונותח.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר מספר דחיות של הדיון בבקשה, במהלכן היה המבקש עצור, נתן סנגורו את הסכמתו למעצרו של המשיב. משכך, הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) ביום 27.4.11 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו. סנגורו של המשיב נתן את הסכמתו ובית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן) האריך את מעצרו ביום 16.11.11. בהמשך, הסכים סנגורו של המשיב גם לבקשה שנייה להארכת מעצר שהגישה המבקשת, ובית המשפט (כבוד השופט ע' פוגלמן) נעתר לבקשה ביום 14.2.12.

4.

ביום 2.5.12 הגישה המשיבה בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 14.5.12 למשך תשעים ימים נוספים, היא הבקשה שבפניי. המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מעצם המעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. נטען כי המשיב וחבריו לא הסתפקו בפציעתו של המנוח, נסעו אחריו לכפר קרע והביאו למותו. באשר לאופן התקדמות המשפט, נטען כי עד כה התקיימו 18 ישיבות הוכחות, והמבקשת מעריכה כי היא זקוקה לעוד שתי ישיבות לצורך סיום פרשת התביעה.

5.

מנגד, טוען סנגורו של המשיב, כי אמנם פרשת התביעה נמצאת לקראת סיום, אולם קיימים כ-12 עדי הגנה. משכך, מעריך הסנגור כי המשפט לא יסתיים בהארכת המעצר הנוכחית. בנוסף, נטען כי אין יותר חשש משיבוש הליכי משפט, שכן כל חבורת הפוגעים וחבורת הנפגעים העידו, והעדים שנותרו הם שוטרים ועדי הגנה טכניים. משכך, סבור הסנגור כי יש לשחרר את המשיב ממעצר או לחילופין להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהורות על המשך מעצרו של המשיב.

6.

השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם, הם שניים: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט הפלילי המתנהל נגדו (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי

(לא פורסמה, 21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסמה, 5.03.03)). שיקולים אלה כרוכים זה בזה, במובן זה שככל שמתארך ההליך, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, ומנגד הולך וגובר משקל זכותו של הנאשם, שעודו נהנה מחזקת החפות לחירות ( בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו , פס' 7 להחלטה

(לא פורסמה, 24.1.07)).

במקרה דנן, נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה. מסוכנות זו נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען. כזכור, לאחר שהמנוח נפצע בקטטה, הוא שב לכפר קרע, והמשיב וחבריו דלקו אחריו כשהם מצוידים באקדח. כאשר הבחינו המשיב וחבריו במנוח וחבריו – ירו לעברם. כתוצאה מהירי נהרג המנוח וחברו נפצע ברגלו. דברים אלה מדברים בעד עצמם, ואין ספק כי הם מבססים את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

השיקול בדבר קצב התקדמות המשפט תומך אף הוא בהמשך מעצרו של המשיב. מטענות הצדדים עולה כי פרשת התביעה מתקרבת לסיומה וכי להגנה נותרו כ-12 עדים, שהם ברובם עדים טכניים, כדבריי הסנגור. מכאן שנראה כי קצב ניהול ההליך הינו משביע רצון, הגם שראוי שיעשה מאמץ לזרזו. שיקול זה, לצד המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מצדיקים לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים.

נוכח האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 14.5.12 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 30004-02-11 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.