בש"פ 3484/05 ויטלי אשורוב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) מיום 27.3.05 (ב"ש 20209/05) להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 8062/05.

ב.ביום 13.2.05 הוגש כנגד שלושת העוררים כתב אישום הכולל שלושה אישומים. לפי הנטען באישום הראשון, במהלך ינואר 2005 או בסמוך לכך קשרו העוררים קשר לפשע וסחטו את המתלונן, בעל חנות תכשיטים בשוק העירוני בשדרות. זאת בכך שהילכו עליו אימים בהזדמנויות שונות, ודרשו ממנו כספים בשווי של אלפים ושל רבבות שקלים שלא כדין. לפי הנטען באישום השני, ביום 27.1.05 קשרו הנאשמים קשר לפשע וגנבו בחבורה מהמתלונן את תכולת חנותו בסכום כולל של 500,000 ₪ ו-14,400 דולאר, ובשעת המעשה איימו לבצע מעשי אלימות, בעודם מזוינים באקדח. לפי הנטען באישום השלישי, בשלהי ינואר ובראשית פברואר 2005 פעלו העוררים להכשלת חקירה פלילית, בכך שנמלטו מהמשטרה, לא התייצבו לחקירה, ותכננו להימלט מישראל, ברכשם כרטיסי טיסה לרוסיה למועד 6.2.05. העוררים נעצרו בשדה התעופה ביום 6.2.05. כתב האישום מייחס לעוררים שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, שלוש עבירות של סחיטה באיומים, עבירה של שוד מזוין בחבורה ועבירה של שיבוש מהלכי משפט.

ג.עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על הארכת מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה. נקבע, שמחומר הראיות עולה, כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן להביא להרשעת העוררים במיוחס להם, וזאת תוך הסבר שקריו של המתלונן בגירסתו הראשונית ועדותו הכבושה בחששו מפני העוררים, ותוך מציאת חיזוק לעדותו בניסיון ההימלטות של העוררים מהארץ. בית המשפט קבע, כי אין בנמצא חלופת מעצר ראויה ביחס לעוררים, בין היתר, נוכח הימנעותו של שירות המבחן מלהמליץ על שחרורם לחלופת מעצר. לכל העוררים עבר פלילי, הכולל הרשעות בעבירות רכוש ואלימות. לעוררים 2 ו-3 גם מאסרים מותנים בני הפעלה לתקופות לא מבוטלות.

ד.בערר נטען, כי חל כרסום רב בראיות הלכאוריות כנגד העוררים, נוכח עדותו הכבושה של המתלונן, סתירות בתוכה, מחדלי חקירה של המשטרה, ואי מהימנותו של המתלונן. עוד נטען, כי חלופות המעצר שהוצעו הן חלופות ראויות, הנמצאות במקומות מרוחקים מן העיר שדרות, שבה, לפי כתב האישום, בוצעו העבירות, ובמיוחד נוכח קביעת התסקיר – כנטען – בעניינו של העורר 1, כי בחלופת המעצר יש כדי לספק את הגבולות החיצוניים הנדרשים לצמצום מסוכנותו.

ה.(1) בדיון טען בהרחבה בא כוח העוררים, כי הגם שישנן ראיות לכאורה במובן הטכני, המהות שונה: למתלונן, שהוא הציר המרכזי עליו נסבה החלטת המעצר, קופת שרצים והוא נחשד בעצמו כעבריין וישנן תמיהות ופירכות בעדותו, ומערכת מקבילה של עדויות ניצבת מנגד לעדותו – עדים המעידים כי תוקפיו היו בדואים, תיאור שונה של הרכב ששימש בעבירה, תיאור שונה של מספר התוקפים, וכנטען – מירקם של כרסום לא זניח בראיות.

(2) באת כוח המדינה עמדה על קיומן של ראיות טובות כלפי המתלונן גם אם אינו טלית שכולה תכלת. גירסתו של המתלונן מוקלטת ובהירה; ברור שהמתלונן חושש מן העוררים. לכך יש להוסיף את המאמץ להימלט, הוצאת דרכונים ולכידת העוררים בנמל התעופה. ולבסוף, המדובר באנשים בעלי מסוכנות מוכחת, שמתקיימות לגביהם עילות השיבוש וההימלטות.

(3) עיינתי בראיות, וצפיתי בקלטת הארוכה של חקירת המתלונן שבה הפליל את העוררים: סיפורו רהוט, ועל פניו, אין להבחין כי "הוכנסו מלים בפיו". הטענות שהועלו, כבודן במקומן, אך לא ראיתי בפרטים שהציג בא כוח העוררים כרסום של ממש בראיות לכאורה. עיינתי בתמליל קטעים מחקירת המתלונן שהגיש בא כוח העוררים, שלא הותיר אבן לא הפוכה בטענותיו. אכן, במשפט עצמו יוכל בא כוח העוררים לחקור את העדים השונים לגבי מספר האנשים, גובהם, האם נראו כבדואים או ניתן לטעות בהם כבדואים, וכן לגבי פרטים כמו סוג התיק שהיה בידי השודדים, סוג כפפותיהם ועוד, שאותם העלה. אכן, גם אם יש מה לומר על המתלונן, אין בכך כדי לפסול את ההסתמכות על עדותו לצורך ראיות לכאורה. אין לשלול גם כי פחדו מהמתלוננים, דבר סביר בנסיבות, גרם לכבישת עדותו תחילה. ראו גם בש"פ 4811/97 יחזקאל משה נ' מדינת

ישראל פ"ד נא(3) 817 (השופט קדמי); בש"פ 3855/00 אברג'ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת ביניש). לכל אלה מצטרפים נסיון החיים והשכל הישר. ועוד, יש צורך במידה גדושה של נאיביות כדי לקבל את טענת העוררים באשר למטרות תמימות של הנסיעה לחו"ל.

(4) לעוררים עבר פלילי לא מועט. לעורר 1, פחות מבן 24, רישומים פליליים שראשיתם בגיל 15, והמשכם בעבירות סמים, גניבה מרכב ופריצה לרכב, פריצה לבנין, איומים ותקיפה. לעורר 2, בן 23, עבר מגיל 16 בעבירות תקיפה, גניבה, פריצה לבנין, גניבת כרטיס חיוב, איומים והפרת הוראה חוקית. לעורר 3, בן פחות מ-25, עבר פלילי מגיל 16, ועניינו גניבת רכב, פריצות לבנין, הונאה בכרטיסי חיוב, ועוד. לא מניתי הכל; לפנינו אנשים שבחרו בפשע, למרבה הצער, עוד מגיל צעיר – והפכו כמעט מקצוענים.

(5) המצטבר מכל האמור הוא קיומן של ראיות לכאורה, מסוכנות העולה מן העבירה הספציפית של שוד מזוין בחבורה, סחיטה באיומים ועוד, והנשקפת למרבה הצער מן העבר הפלילי של כולם. שירות המבחן, בית הלל של המערכת העוסקת בעולם העברייני, לא מצא להמליץ על חלופה לגביהם, אף לא לגבי העורר 1 ושלא כטענת בא כוחו. נסיון ההימלטות אך מחזק את כל אלה. לא אוכל להיעתר לערר.