בש"פ 3485/10 מדינת ישראל נ. ירדנה נילמן

ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על שחרור המשיבה לחלופת מעצר בתנאים.

1.

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים ומייחס לה עבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על-פי עובדות כתב האישום מונתה המשיבה, עורכת דין במקצועה, על-ידי בית המשפט לענייני משפחה להיות אפוטרופסית של עשרים חסויים שונים. במסגרת פעילותה כאפוטרופסית קיבלה המשיבה אחריות על רכוש החסויים ועל חשבונותיהם בבנקים. על-פי הנטען גנבו המשיבה ובן זוגה ז"ל כספים ורכוש מהחסויים, בסיועה של נאשמת נוספת באמצעים שונים. כן נטען כי המשיבה מכרה את דירתה של אחת החסויות וגנבה חלק מהתמורה שהתקבלה. גניבת הכספים הוסוותה באמצעות זיוף מסמכים. באישום השני מואשמת המשיבה כי ביצעה מרמה במסגרת הסכם מכר עליו חתמה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים נגדה. בא-כוח המשיבה הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, בכפוף למחלוקת מסוימת לגבי סכומי הכסף שנגנבו ונסיבות גניבתם. עם זאת טען הסנגור כנגד קיומה של עילת מעצר. לאחר קבלת תסקיר מבחן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים נגדה. בית המשפט ציין כי ככלל בעבירות מסוג זה בית המשפט מורה על שחרור בתנאים מגבילים לאחר שהשתכנע כי יש בתנאים אלו כדי לאיין את המסוכנות ולהבטיח את התייצבות הנאשם בבית המשפט. בעניין זה, עם פתיחת החקירה עזבה המשיבה את הארץ והתגוררה בגואטמלה, בידיעה, כך על-פי הודעתה, שלמדינה זו אין הסכם הסגרה עם ישראל. בית המשפט ציין כי על פני הדברים נראה כי שובה נבע מאילוץ לאחר שפג תוקף דרכונה ולאחר שעל פי דרישת המשטרה ביטל משרד הפנים את דרכונה והנפיק לה תעודת מעבר לישראל בלבד שהיתה בתוקף לימים ספורים. משהוכיחה המשיבה במעשים כי היא מסוגלת להימלט מאימת הדין, קבע בית המשפט כי על החלופה בעניינה להיות הרמטית. באשר לחלופה המוצעת קבע בית המשפט כי המשיבה ביקשה לא להיות במעצר בית לאורך זמן על מנת לא להכביד על המפקחים. בית המשפט ראה בכך עדות לכך שהמשיבה לא הפנימה את חומרת מעשיה ואת ההשלכות המשפטיות הנובעות מהם. אשר למפקחים, עולה מהתסקיר כי הם יוכלו לבצע את משימתם לתקופה מוגבלת בלבד. כמו כן ציין בית המשפט כי המשיבה טענה כי אין בידיה כספים להפקדה, וכי ברי כי על מנת שהמשיבה לא תחמוק מאימת הדין פעם נוספת יהיה עליה להפקיד סכום כסף משמעותי.

3.

במהלך הדיון בו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, הצהיר בא-כוח המשיבה כי היא תוכל להפקיד ערבות בנקאית של עשרות אלפי שקלים, שהמשיבה מסכימה להיות במעצר בית מלא כולל איזוק אלקטרוני לאורך הזמן שידרש, וגם הערבים יחתמו על כך. לאור הצהרה זו נתן בית המשפט המחוזי מיידית החלטה נוספת המשחררת את המשיבה למעצר בית מלא בפיקוח שני מפקחים. נקבע כי המשיבה תחתום על ערבות בסך 50,000 ₪ ותפקיד 75,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. כן הורה בית המשפט על איזוק אלקטרוני ועל עיכוב יציאה מהארץ. לבקשת המדינה ניתן עיכוב ביצוע של 48 שעות על החלטה זו.

4.

מכאן הערר שבפני. בא-כוח העוררת טען שנסיבות העבירות אינן מאפשרות את שחרור העוררת לחלופת מעצר. לטענתו מדובר בעבירות שנעברו בתחכום, בשיטתיות ובהיקפים גדולים כלפי אוכלוסיית חוסים קשישים נטולי הגנה מהם נטלה כספים. נסיבות העבירות מקימות לפיכך את עילת המסוכנות. לטענתו עבירות מסוג זה ניתן לבצע מכל מקום באמצעות אנשים אחרים ובאמצעות הטלפון. כמו כן ישנה עילה עצמאית של חשש להימלטות. הפרקליט הזכיר את נסיעתה של המשיבה לגואטמלה מחשש להיעצר. לדבריו, המשיבה הודתה כי הגיעה לשדה התעופה ושם התברר לה כי הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ, אך תוקפו פג בשל טעות. למרות זאת מיהרה להסדיר את ביטול הצו ונמלטה מהארץ. שובה לארץ לא היה מרצון חופשי אלא רק לאחר ששר הפנים נקט בפעולה לא שגרתית וביטל את דרכונה. גם העונש הכבד הצפוי למשיבה בתיק זה מעלה את החשש להימלטות. לטענתו לא ראוי לתת במשיבה אמון לאחר שזו הפרה את האמון שניתן בה בצורה בוטה, הן את אמון החוסים והן את אמון בית המשפט. כמו כן לטענתו מאחר שמדובר בגניבה בהיקף גדול מאוד, לא ניתן להסתפק בערבויות הכספיות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי. באשר לערבים ציין הפרקליט כי הם הודו במגבלותיהם לפקח על המשיבה ומגבלות אלו עמדו בבסיס המלצת שירות המבחן שלא להמליץ על שחרור המשיבה. בין החלטתו הראשונה לשניה של בית המשפט המחוזי לא השתנה דבר בעניין זה.

5.

בא-כוח המשיבה טען מנגד כי אין עילת מעצר אמיתית כנגד המשיבה, וחלופת המעצר על תנאיה ודאי יכולות להספיק. לעניין ההפקדה טען הסנגור כי המשיבה חסרת כל, וכי היא מיוצגת על-ידי הסנגוריה הציבורית. העבירות בוצעו לפני שנים במסגרת עבודתה ותפקידה של המשיבה, ולפיכך אין חשש שהיא תחזור עליהן במסגרת מעצר בית מלא, עם פיקוח ואיזוק אלקטרוני. באשר לחשש ההימלטות טען הסנגור כי המשיבה עזבה את הארץ כדין, ולא ניסתה לברוח או זייפה מסמך. כמו כן חזרתה לארץ נעשתה מרצונה. באשר לערבים נקבע כי הם ערבים נורמטיביים ורציניים. עוד ציין הסנגור כי המשיבה בת 62 וללא עבר פלילי, וכי טרם נקבעו מועדי דיונים במשפטה. הסנגור טען כי המעשים נעשו בהסתמכותה על בן זוגה שישיב את הכספים, אך הוא רימה גם אותה וגם את החוסים.

6.

לאחר עיון בחומר שהוגש לי ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, אם כי לא בלב קל, כי אין מנוס מקבלת הערר. החשש המרכזי שעמד בפני בעת החלטתי הוא החשש להימלטות. הסכומים שגנבה המשיבה על-פי האישום הראשון עולים על שבעה מיליון ₪. סכומים גבוהים אלו, שלא ברור היכן הם נמצאים, לצד העונש החמור הצפוי למשיבה אם תורשע בדינה, מקימים חשש ממשי להימלטות מהארץ. חשש זה מתגבר באופן משמעותי מעצם העובדה שהמשיבה נסעה עם תחילת חקירתה לגואטמלה, על אף שידעה שמתנהלת נגדה חקירה, ועל אף שידעה שהוצא כנגדה צו עיכוב יציאה מהארץ שתוקפו פג בשל טעות. המשיבה הודתה כי נסעה לגואטמלה בידיעה שאין למדינה זו הסכם הסגרה עם ישראל. חזרתה לישראל נעשתה בשל אילוץ שנבע מביטול דרכונה על-ידי שר הפנים. לבסוף יש להזכיר כי המשיבה מואשמת בעבירות המלמדות כי היא לא נמנעה מלהונות ולמעול באמון של התלויים בה ואף לא באמונו של בית המשפט אשר מינה אותה כאפוטרופסית. כמו כן המשיבה מואשמת גם בעבירות של זיוף ושימוש במסמכים מזויפים. הצטרפותן של נסיבות אלו כולן מעמידה עילת מעצר ברורה של חשש להימלטות מהדין. יש לזכור כי הימלטות מעין זו מותירה מאחור את שורת החסויים בהם פגעה לכאורה המשיבה מבלי שימוצה הדין עם צרתם, ומבלי שיוכלו להיפרע ממנה. מובן כי לאור הסכומים הגדולים שנגנבו, אין ביכולתה של הפקדה על סך 75,000 או אף בקצת יותר מכך, בכדי לאיין את החשש להימלטות מאימת הדין.

7.

הסנגור טען בפני כי מעשיה של המשיבה נעשו תוך שהיא מסתמכת על בן זוגה שישיב את הכספים, וכי הוא זה שמעל באמונה ולקח את הכספים לרשותו. כמו כן טען כי המשיבה היא חסרת כל והכספים שנגנבו אינם בידיה. דברים אלו סותרים את האמור בכתב האישום, או למצער אינם עולים ממנו. עם זאת, ברי כי אם במהלך משפטה של המשיבה יתבררו הדברים ויוכחו טענות המשיבה יהיה מקום לשוב ולשקול בחיוב את שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר.

הערר, אם כן, מתקבל ואני מורה על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים נגדה.