בש"פ 3486/08 מדינת ישראל נ. שלום שטרית

זוהי בקשה להאריך בפעם החמש-עשרה את מעצרם של המשיבים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

המשיבים עומדים לדין יחד עם אחרים בין היתר בעבירות של ניסיון לרצח, עבירות נשק, הנחת חומר נפץ, זיוף והתחזות. פרטי כתב האישום הובאו בפירוט בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים (ראו למשל בש"פ 5306/06), ובקצרה ייאמר כי הוא כולל שישה אישומים המתארים בין היתר מספר ניסיונות התנקשות שבוצעו לכאורה על רקע סכסוך בין מפעילים של בתי הימורים בלתי חוקיים בישראל. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב 1 קשר יחד עם אחרים קשר לביצוע ההתנקשויות ואילו המשיבים 5-2 הם תושבי בלארוס שהובאו לישראל על ידי המשיב 1 ואחרים כרוצחים שכירים לצורך ביצוע ההתנקשויות.

2.

עם הגשת כתב האישום, בחודש אפריל 2004, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, ובהחלטתו מיום 21.7.2004 נעתר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לבקשה. משפטם של המשיבים החל להתנהל ובמהלכו הורה בית משפט זה ארבע-עשרה פעמים על הארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, בציינו כי המסוכנות המופלגת הנשקפת מן המשיבים והחשש להימלטותם מאימת הדין מחייבים את המשך המעצר למרות התארכות המשפט. עוד הדגיש בית המשפט בהחלטות ההארכה את מורכבותו של ההליך שבנדון ואת רוחב היקפו נוכח ריבוי

הנאשמים וריבוי האישומים.

3.

שמיעת ההוכחות הסתיימה ביום 28.11.2007 ושלב הסיכומים הסתיים ביום 6.1.2008, עת נשמעו השלמות על-פה לסיכומים שהוגשו בכתב. כעשרה ימים לאחר מכן, ביום 16.1.2008, הוארך מעצרם של המשיבים בפעם הארבע-עשרה, בהסכמה, ככל הנראה מתוך ציפייה כי במהלך תשעים ימי ההארכה יוכרע הדין בעניינם. דא עקא, הכרעת הדין טרם ניתנה ומשכך עותרת המדינה, כאמור, להארכה נוספת החמש-עשרה במספר. בדיון שהתקיים בפניי ביום 27.4.2008 ביקשתי לברר האם נקבע בינתיים מועד למתן הכרעת הדין, אך הצדדים ציינו כי טרם נקבע מועד כאמור. משכך, ועל מנת שמלוא השיקולים הנוגעים לעניין יעמדו בפניי לצורך החלטת ההארכה, ביקשתי בהחלטתי מאותו יום כי המותב הדן בעניין בבית המשפט המחוזי בתל אביב יודיע ויעדכן בתוך שבועיים מהו המועד הצפוי למתן הכרעת הדין בתיק זה. ביום 7.5.2008 נתקבלה בתגובה הודעתה של סגנית הנשיא לעניינים פליליים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כב' השופטת ד' ברלינר, ובה נאמר כי "בפנייה לכב' שופטת ס' רוטלוי, אב בית הדין בתפ"ח 1070/04 הנ"ל, הוברר כי היא שוקדת עתה על כתיבת הכרעת הדין ולא ניתן לנקוב במועד מדויק להשמעתה".

4.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין אני סבורה כי אין לקבל את בקשת ההארכה במלואה אלא בחלקה בלבד. העבירות המיוחסות למשיבים אכן קשות וחמורות ביותר ויש בהן כדי ללמד על מסוכנות מופלגת עליה עמד בית משפט זה פעם אחר פעם בהחלטות ההארכה עד כה. כמו כן, ובייחוד בהינתן העובדה שהמשיבים 5-2 הם תושבי בלארוס קיימת לגביהם עילת מעצר נוספת הנובעת מן החשש הממשי כי יימלטו מאימת הדין ואף על כך עמד בית משפט זה פעם אחר פעם בהחלטות ההארכה. יחד עם זאת, ראוי לזכור כי עומדת למשיבים חזקת החפות ומשכך העובדה כי משפטם מתנהל מזה כארבע שנים בעוד הם שוהים במעצר, בהחלט מעוררת קושי וזאת גם אם מביאים בחשבון את מורכבותו הרבה של התיק וכן את העובדה כי לא אחת נגרמו עיכובים בשמיעת המשפט בעטיה של ההגנה. משכך ואלמלא הסתיימה שמיעתו של התיק ייתכן שראוי היה לדחות לחלוטין את בקשת ההארכה החמש-עשרה ולבחון אפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. ואולם, שלב הסיכומים הסתיים כאמור עוד בחודש ינואר 2008 ומשכך חזקה על המותב ששמע את המשפט כי הוא עושה כל מאמץ לסיים את מלאכת הכתיבה של הכרעת הדין ללא דיחוי. בנסיבות אלה ראיתי להיעתר לבקשת ההארכה באופן חלקי ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים מתוך הנחה כי עד לאותו מועד, לכל המאוחר, יוכרע דינם.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בשישים ימים החל מיום 29.4.2008 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1070/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.