החלטה5 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 3491/12 מדינת ישראל נ. עבדאללה אבו עגינה

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשיםבקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט קיבל בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, בשל מסוכנות רבה הנשקפת ממעשי שוד חמורים בחבורה. נקבע כי חלוף הזמן לא הפחית את המסוכנות, וכי התמשכות ההליך אינה בהכרח באשמת צד. הצדדים הונחו לקדם את המשפט ולקבוע מועדי הוכחות נוספים.

העובדות

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין שני מעשי שוד שבוצעו בשנת 2007 בחבורה תוך שימוש בנשק קר וחם. המשיב עצור עד תום ההליכים, ושמיעת ההוכחות החלה ומתנהל משפט זוטא. הסנגור ביקש דחייה בתחילת ההליכים, והמשיב הסכים בעבר להארכת מעצר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים בתשעים ימים נוספים עד למתן פסק דין?

הלכות

  1. 1

    מסוכנות הנאשם היא המבחן הראשון להארכת מעצר, ואף שחלוף הזמן עשוי לשנות את האיזון, במקרה זה המסוכנות לא קהתה.

    ״המבחן הראשון להארכת מעצר הינו מידת המסוכנות הנשקפת מהשחרור, אף כי בנסיבות מתאימות חלוף הזמן כשלעצמו עשוי לשנות את האיזון בין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התמשכות המשפט אינה בהכרח באשמתו של צד, וקיימים אילוצים בניהול המשפטים המעכבים לעיתים את ההליך הפלילי.

    ״כבר אמרנו לא אחת כי התמשכותו של המשפט אינה בהכרח ב"אשמתו" של צד וקיימים אילוצים בניהול המשפטים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מסוכנות
  • משפט זוטא
  • עד תום ההליכים
  • שוד
  • חלוף הזמן

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

3491/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

עבדאללה אבו עגינה

בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62

לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

ט"ז באייר התשע"ב

(8.5.2012)

בשם המבקשת:

עו"ד נילי פינקלשטיין

בשם המשיב:

עו"ד אחמד ותד

החלטה

בפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בית המשפט מתבקש להורות על הארכת מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 12.5.2012 או עד למתן פסק דין.

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין מעשי שוד שבוצעו בשנת 2007 ופוענחו מספר חודשים עובר להגשת כתב האישום. כתב האישום שהוגש ביום 13.5.11, מיחס למשיב יחד עם אחרים בצוע שני מעשי שוד. באישום הראשון מואשם המשיב יחד עם איברהים, סופיאן ואחרים שזהותם אינה ידועה בכך שביום 2.7.07 קשרו קשר להתפרץ באישון לילה לבית מגורים של המתלונן בקרית גת בעת שבני המשפחה ישנו, ולשדוד אותם באיומי אקדח. הקושרים הצטיידו באקדח שנגנב בהתפרצות, ובמחסנית שהכילה כדור אחד. כן הצטיידו בסכינים, וקאטר, וכן בכובעי גרב לראשיהם וכפפות לידיהם על מנת למנוע את זיהויים ולמנוע השארת טביעות אצבע במקום. הקושרים הצטיידו גם ברכב. הקושרים הגיעו ברכב לבית המתלוננים, פרצו את חלון המטבח, נכנסו כשהם רעולי פנים לבית ולחדר השינה בו ישנו המתלוננים, סרקו את הבית והעירו את המתלונן כשאחד הקושרים כיוון אקדח לראשו. המשיב דרש מהמתלונן כסף. המתלוננת הוציאה כסף מארנקה ומסרה לידיהם 5,000 דולר ארה"ב. אחד מהקושרים החזיר למתלוננת את כספה באמרו "זה תשמרי לך". הקושרים שבו ודרשו מהמתלונן שיגלה להם היכן מוסתר הכסף תוך כדי חיפוש בחדר, הפיכת חפצים כשהם אומרים למתלונן שהם יודעים שהוא עורך דין וכי יש לו כסף רב, וכי ישלם על כך ש"מכר" אדם אחר, וזאת במטרה להפחידו. המתלוננת חששה מהקושרים והחלה לרעוד והתחננה שיקחו מה שהם מוצאים רק שלא יפגעו בהם. סופיאן הוציא את המתלוננת לחדר שממול. המתלונן התחנן בפניהם שלא יפרידו ביניהם אולם הם לא שעו לכך והיכו אותו. אחד הקושרים הצטרף אל סופיאן שלקח את המתלוננת בעוד המתלונן נותר עם המשיב ואיברהים. המתלוננת התחננה בפני סופיאן והקושר הנוסף שיהיו בשקט ולא יעירו ויבהילו את שלוש בנותיהם הקטנות הישנות בבית. סופיאן אמר למתלוננת כי יש שתי כספות בבית ודרש ממנה לדעת את מקומן. המתלוננת הבהירה שקיימת רק כספת אחת והפנתה אותו לחדר השינה. המתלונן הצביע בפני המשיב ואיברהים על מקומות המסתור בחדר השינה בהם היו מונחים שטרות כסף בסכומים של 5,000 דולר ארה"ב, 18,000 יורו, 20,000 ₪ ו-2000 דולר ארה"ב. המשיב ואיברהים חיפשו בחדר השינה ובחדר הארונות אחר כסף ותכשיטים והמשיב גם שמר על המתלונן. השניים נטלו את הכסף ותכשיטים רבים של המתלוננת. לאחר שהפכו את כל החדר הם כפתו את ידי המתלונן מאחורי גבו, קשרו את רגליו בחגורה והשאירוהו שוכב על המיטה. סופיאן והקושר הנוסף דרשו מהמתלוננת להראות להם בחדר השינה היכן מוסתר הכסף, אולם היא הצביעה על מקום שהקושרים כבר איתרו. הקושרים שבו ודרשו מהמתלונן לגלות להם היכן מוסתר שאר הכסף. סופיאן דחפו בכוח על המזרון תוך איום שאם לא יגלה להם איפה נמצא שאר הכסף יחתכו בקטאר אצבע מידו. סופיאן דחף את פניו של המתלונן לתוך המזרון באופן שהמתלונן חש מחנק. המתלוננת התחננה שלא יפגע במתלונן, שאחרת המתלונן יצרח והבנות תתעוררנה והדברים ייצאו מכלל שליטה. המתלוננים שבו ואמרו לקושרים שאין יותר כסף בבית. הקושרים ערכו חיפוש בבית, אספו את התכשיטים והפכו את המגירות והחפצים של המתלוננת במקלחת. לאחר מכן העירו את שלושת הבנות והביאו אותן מבוהלות לחדר השינה. הם קשרו את ידיה של המתלוננת בכבל חשמל ונעלו את דלת חדר השינה. סופיאן דרש מהמתלוננת שלא להתלונן ואיים שמי שיתלונן תהיה גופתו בחורשה. המתלוננים, בשל חששם, הבטיחו לו שלא יתלוננו עד למחרת היום. הקושרים אספו את הטלפונים הניידים שבבית, את מכשירי הטלפון הקוויים ונעלו אותם בחדר כשהם עוזבים ומותירים בחדר את האקדח. אחד הקושרים חזר לחדר השינה ונטל ענק של המתלוננת מבין תכשיטים שהיו מפוזרים על הרצפה. המתלוננים השתחררו מהכבלים ומשהגיע בת נוספת לבית הזעיקה את המשטרה. המערער ביחד עם חבריו קשר קשר לבצע פשע, התפרץ לבית מגורים במטרה לגנוב רכוש מהמתלוננים תוך שימוש בכוח ואיומים ולמניעת התנגדות. אחד מהקושרים נשא אקדח ונשק קר, הם ביצעו את מעשיהם תוך ביצוע מעשי אלימות במתלוננים וברכושם ואיימו לבצע מעשי אלימות במתלוננים במטרה להגיע לסכומי כסף שהיו מוחבאים בכספת. הם בקשו למנוע התנגדות כשהם מזוינים בנשק קר ובצעו מעשיהם בחבורה תוך שימוש באלימות. המבקש היה גם שותף להניע את המתלוננים שלא למסור הודעה בחקירה וכן גרם נזק לביתם של המתלוננים.

באישום השני הואשם המשיב בכך שביום 8.10.07 התפרץ יחד עם איברהים וסלח אבו הווידי ואחרים שזהותם אינם ידועה לביתם של המתלוננים בשעה שישנו. בביתם. הקושרים פרצו דרך חלון המטבח ונכנסו לחדר השינה. הם נקטו באלימות כלפי המתלונן באמצעות אגרופים בהם הכה בפניו של המתלונן וקשר אותו עם חבל וחוט חשמלי. סלח הכה את בתם של המתלוננים וחסם את פיה בהגיעה לחדר השינה עם המשיב שאמר לו לחדול. לאחר מכן דרשו מהמתלונן שיאמר להם היכן הכספת תוך שאחד מהם מאיים בסכין בעקבות כך כוון המתלונן את השניים לכוון הכספת שם היה מפתח רזרבי לרכבו של המתלונן ופנקסי שיקים - כל העת, סגרו המשיב ואיברהים את דלת החדר על מנת שהמתלונן לא ידע מה קורה עם בני משפחתו. בעקבות הפעלת אזעקה הגיע סייר של חברת הביטחון. מששמעו הקושרים את הסייר נמלטו המשיב וחבריו. בזמן שהותם בבית נטלו הקושרים מכשירים סלולריים, כרטיסי זיכרון שעון סייקו, תכשיטים ותיק של המתלוננת, צרור מפתחות וסכום כסף של 170 ₪. בחיפושיהם אחרי הכסף עקרו את גב המיטה וגרמו כאוס בחדר השינה. כתוצאה ממעשיהם של המשיב וחבריו נגרמו למתלונן חבלות ושריטות בפניו ובאוזנו וכן שריטה בפניה של בתם של המתלוננת.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. כפי שצויין על ידי בא כוח המדינה מסכת הראיות לכאורה כוללת בין היתר את הודאת המשיב בחקירתו ובפני מדובב, הודעתו של איברהים ותפיסת D.N.A של המשיב, מעצרו עד תום ההליכים של המשיב התבקש בהתחשב במעשים החמורים והאכזריים שיוחסו למשיב שבוצעו בצוותא ותוך שימוש בנשק קר וחם. כן צוין כי קיים חשש שאם ישוחרר ינסה המשיב לשבש הליכי משפט ולהתחמק מאימת הדין. עוד צויין כי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של העלבת עובד צבור וכי מתנהלים נגדו שלושה כתבי אישום אשר בגין אחד מהם הוא עצור מאז חודש אפריל.

3.

פעמיים ביקש בא כוח המשיב לדחות את מועד הדיון לצורך למוד חומר החקירה ולאחר מכן הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולמעצרו של השיב עד תם ההליכים (ר' החלטת בית המשפט מיום 15.6.11) וביום 8.2.12 על יסוד הסכמת בא כוח המשיב הורה בית משפט זה (כב' השופט פוגלמן) על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים.

4.

היום מבקשת באת כוח המדינה בשנית להאריך את תקופת המעצר לתקופה נוספת של 90 יום. לדבריה שמיעת ההוכחות בתיק החלה, התקיימו שתי ישיבות הוכחות נשמעו שישה עדים ומתנהל משפט זוטא. ליום 9.5.12 הוזמנו 10 עדים נוספים, וכן נקבע מועד דיון נוסף ליום 23.5.12 ויקבע מועד נוסף לחודש יוני הקרוב. לדבריה בא כוח המשיב הוא זה שביקש לעכב את תחילת הדיונים לחודש אפריל.

מנגד טוען בא כוח המשיב כי עד כה נשמעו רק שני עדים במסגרת משפט הזוטא וכי בדעתו להזמין 60 עדים נוספים כדי לנסות לאתר מביניהם את הבלש שעל פי הנטען הפעיל לחץ על מרשו. העובדה שניתנה על ידם הסכמה להארכת מעצר בפעם הראשונה אינה מחיבת הסכמה נוספת. הארכות מעצר הן בגדר חריג ולא הכלל. בא כוח המשיב מבקש שלא להיעתר לבקשת המדינה ולא להאריך את מעצר מרשו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. משפטו של המשיב אמנם התעכב מעט בתחילתו כטענת המאשימה, מאחר והסנגור ביקש דחייה לחודש אפריל בתחילת ניהול ההליכים. הסנגור מצידו הסביר כי אחד משופטי המותב פסל עצמו מלדון בתיק ונוצר אילוץ של דחייה. כבר אמרנו לא אחת כי התמשכותו של המשפט אינה בהכרח ב"אשמתו" של צד וקיימים אילוצים בניהול המשפטים המעכבים לא פעם את התקדמות ההליך הפלילי. עם זאת עתה המשפט מתנהל בקצב משביע רצון וכפי שהוסבר יקבעו מועדים נוספים. סביר גם להניח שבית המשפט לא יתיר הזמנת 60 עדים למשפט הזוטא במסגרת מסע דיג של ההגנה במטרה לאתר את הבלש שלטענת המשיב הפעיל עליו לחץ, כפי שהודיע בא כוחו שבכוונתו לעשות. ככלל הטענות במשפט זוטא מוצגות בתחילתו כמו גם רשימת העדים שהנאשם מבקש לזמן לתמיכת טענותיו.

נוכח אופיים של המעשים החמורים שיוחסו לו בכתב האישום נשקפת מן המשיב מסוכנות רבה. המשיב יחד עם חבריו ביצעו שני מעשי שוד בנסיבות מחמירות אשר גרמו חבלות פיזיות, בהלה, פחד והשפלה לאנשים תמימים עת נמו את שנתם עם בנותיהן הקטנות בביתם שאמור להיות מבצרם. מעשי אלימות איומים והפחדה הנעשים בצוותא על ידי חבורת קושרים כשהם מלווים באיום באקדח ובקטאר מצביעים על מסוכנות ממשית. באישום הראשון מדובר במעשי אכזריות גם אם ובמידה מסוימת גם השפלה תוך ניצול החשש של המתלוננים לבני זוגם ולילדיהם. המבחן הראשון להארכת מעצר הינו מידת המסוכנות הנשקפת מהשחרור, אף כי בנסיבות מתאימות חלוף הזמן כשלעצמו עשוי לשנות את האיזון בין המסוכנות לשלילת החירות. נראה שמסוכנות זו של המשיב לא קהתה עם חלוף הזמן, מה גם שנגד המשיב מתנהל תיק סמים בנוסף על התיק נשוא הבקשה בגינו נעצר עד תום ההליכים.

אשר על כן, בקשת המדינה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 12.5.2012.

יש לקוות כי שני הצדדים יעשו כל שניתן על מנת לקדם את ההליך ולסיימו במסגרת ההארכה המתבקשת. לצורך זה עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדי הוכחות נוספים במטרה להביא את ההליך לסיום, ויפה שעה אחת קודם.

ניתנה היום, י"ח באייר תשע"ב (10.5.12).

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (3 מסמכים)

  • בש"פ 618/13מדינת ישראל נ. עבדאללה אבו עגינההחלטה
  • בש"פ 7823/12מדינת ישראל נ. אבו עגינה עבדאללההחלטה
  • בש"פ 5795/12מדינת ישראל נ. אבו עגינה עבדאללההחלטה

הלכות

  1. 1מסוכנות הנאשם היא המבחן הראשון להארכת מעצר, ואף שחלוף הזמן עשוי לשנות את האיזון, במקרה זה המסוכנות לא קהתה.
  2. 2התמשכות המשפט אינה בהכרח באשמתו של צד, וקיימים אילוצים בניהול המשפטים המעכבים לעיתים את ההליך הפלילי.