בש"פ 3534/04 עלא אג'באריה נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא ח' פיזם), מיום 11.4.2004, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים בעניינו. בדיון בעל-פה צמצם ב"כ העורר טענותיו לעניין המסוכנות ולעניין חלופת המעצר, ולא טען להעדר ראיות לכאורה.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי כתב האישום, דקר העורר את המתלונן – בשל סכסוך – בסכין אשר הוא הכין מבעוד מועד, וגרם לו לפציעות בחזה.

3.בהחלטה צויין כי לעורר אין אמנם הרשעות קודמות, אך בשל חומרת העבירה ונסיבותיה יש יסוד סביר לחשש כי העורר יסכן את בטחונו של אדם או של הציבור. נאמר כי המדינה לא התנגדה לשחרור בחלופת מעצר מהסיבה כי החלופה אשר הוצעה לא היתה ראויה, אלא התנגדותה נבעה מכך שבנסיבות העבירה, לא ניתן כלל להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט הדגיש את החומרה של המעשה הנטען – המשתייך, כדבריו, לתופעה אשר יש לשרש והמכונה "תת תרבות הסכין". בשל כך שהיה שימוש בסכין – אשר הוכן מראש – ומכיוון שנפגע בשל כך אדם, הרי שאין מנוס ממעצר הפוגע עד תום ההליכים נגדו.

4.בערר שלפני נטען כי חלופת המעצר אשר הוצעה על ידי העורר הינה טובה ואף לא נפסלה על ידי בית המשפט כמות שהיא. עוד נטען כי בית המשפט החליט, על אף סבירות החלופה, לעצור את העורר רק בשל מסוכנותו. אל לו לבית המשפט להתעלם מחלופת המעצר ולעצור את הנאשם רק משום שנעשה שימוש בסכין. כך גם מובעת עמדה כי אין לעצור אדם רק בשל חומרת העברה בה הוא מואשם. באופן פרטני לעניינו של העורר, נאמר כי העורר הינו בן 20 ונעדר עבר פלילי, המסייע בפרנסת משפחתו בשל מחלת אביו.

5.הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר. העבירה בה מואשם העורר מעידה על מסוכנות של ממש. העורר תקף בסכין אדם וגרם לו לחבלה חמורה, כאשר אותו סכין היה ברשותו לפני שפגש בקורבן. אין צורך להכביר מילים על הסכנה שבשימוש בסכין, ובמקרה זה נגרמה בעטיו חבלה חמורה. אכן, רבה הפסיקה בעניין החשיבות שבמלחמה ב"תת תרבות הסכין" (וראו: בש"פ 411/91 מוחמד עבד אלטיף בדארנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 6678/93 עוזי בן נסים מיזל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2773/02 זבולון יושבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, אין לך כלל שאין לו יוצאים מהכלל, אך המקרה שלפנינו אינו מצדיק סטייה מהכלל.

6.סוף דבר – הערר נדחה.