בש"פ 3544/12 מדינת ישראל נ. סולי גבועה

לפני בקשה להארכת מעצר ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. ביום 19.9.2011 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מ"ת 42572-08-11 מפי השופט א' איינפלד ) כי מעצרו של המשיב יוארך עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתי בערר מיום 27.10.2011 (בש"פ 7659/11) קבעתי כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה, וכי קיימת נגדו עילת מעצר אשר לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. על כן דחיתי את הערר שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי. כעת מתבקשת הארכת מעצרו.

רקע

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 371 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בהחלטתי האמורה בבש"פ 7659/11. בקצרה ייאמר כי על פי המתואר בכתב האישום קשר המשיב קשר לחטוף את המתלונן, אחיו של אדם עימו המשיב מצוי בסכסוך. בהמשך, חטף המשיב את המתלונן מחנותו, תוך הפעלת אלימות. המשיב טלפן למשפחת המתלונן ודרש כופר עבור שחרורו תוך שהוא מאיים על חיי המתלונן. המתלונן הוכה על ידי החוטפים וסבל מחבלות בגופו. כתוצאה מהפעלת כוחות שיטור רבים, שיחררו החוטפים את המתלונן.

2.

במסגרת הדיונים בתיק העיקרי המתנהל נגד המשיב, נשמעה עדותו של אחיו של המתלונן. ואולם, עדות המתלונן ואח נוסף שלו לא נשמעה, זאת לאחר שהשניים לא התייצבו בפני בית המשפט במועדים שנקבעו לשמיעת עדותם. השניים אף הודיעו לשוטר בשיחה טלפונית כי אין בכוונתם להתייצב בבית המשפט לשם מתן עדות. בשל היעדר ההתייצבות, הוציא בית המשפט המחוזי צווי הבאה נגד המתלונן ואחיו. המדינה ציינה בבקשתה כי בדיקה שערכה המשטרה העלתה חשד לפיו סירובם של המתלונן ואחיו להתייצב בבית המשפט נובע מהיותם מאוימים. יצוין, כי המועד הקבוע כיום לשמיעת עדותם של המתלונן ואחיו הוא ביום 22.5.2012. מאז הגשת הבקשה קבע בית המשפט שני מועדים נוספים ב-4.6.2012 וב-28.6.2012 למספר מצומצם של שעות.

3.

כעת הובאה בפניי בקשת המדינה להארכת מעצר ראשונה של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 25.5.2012, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 42559-08-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בבקשתה טוענת המדינה כי נשקפת מהמשיב סכנה רבה לציבור, הנלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו במקרה זה, הן מעברו הפלילי המכביד, הכולל 14 הרשעות קודמות בגין מגוון רחב של עבירות וביניהן עבירות רכוש, אלימות ובריחה ממשמורת חוקית. נטען כי בשל העובדה שהמשיב כבר ברח בעבר ממשמורת חוקית, יש יסוד סביר לחשש שאם ישוחרר המשיב ממעצרו, הוא יבקש להימלט מאימת הדין.

4.

הסניגור קובל על כך שהתביעה מנמקת את בקשתה באיומים מכיוונו של המשיב באופן המערב את המשיב, ללא כל ראיה לדבר. לטעמו של הסניגור המשפט מתארך יתר על המידה והמדינה אינה מבצעת את צו ההבאה ללא שחרור נגד העדים. עוד טען כי זו הפעם השלישית, לא השנייה כטענת המשיבה, אליה אין העדים מתייצבים.

דיון והכרעה

5.

אף שראוי שייעשה כל מאמץ להביא את המתלונן ואחיו באמצעות צו ההבאה שהוצא איני רואה לעת הזו אפשרות שלא להמשיך לעצור את המשיב. זאת, נוכח דברים שנאמרו לגביו בהחלטתי מיום 27.10.2012, שלא פג תוקפם. המעשים עצמם, והעבר הפלילי המכביד – אינם מאפשרים לשחרר את המשיב.

אני מורה על מעצרו של המשיב ב-90 יום שתחילתם ביום 25.5.2012 או עד למתן פסק דין בעניינו, הכל לפי המוקדם.