בש"פ 3563/00 מדינת ישראל נ. זזה צדיק

1.זוהי בקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ל90- יום מעבר לתשעה חודשים כדי לאפשר סיום משפטם המתנהל בת"פ 942/99 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המשיב מס' 1 הודיע על הסכמתו להארכה המבוקשת ביום 18.5.2000. המשיב מס' 2 מתנגד לבקשה.

2.המשיבים הואשמו ביום 24.8.99 בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. האישומים קשורים בארוע ביום 29.7.99 בו נזרק רימון רסס לעבר קיוסק הומה אדם בכוונה לרצוח את אחד מיושבי המקום. כתוצאה מהתפוצצות הרימון, נפצעו 9 אנשים, עוברי אורח - אשר בחלקם נפצעו קשה.

משיב 2, בהיותו חשוד בביצוע העבירות, נמלט ונעצר על ידי המשטרה ביום 3.9.99.

3.ביום 14.9.99 נתקיימה בבית המשפט ישיבת הקראה של כתב האישום, וביום 12.10.99 נקבעו מועדי הוכחות. המשיב 1 ביקש כי אחד משופטי ההרכב יפסול את עצמו ובעקבות הליכים הקשורים בבקשה זו הורכב הרכב אחר לתיק זה והיה צורך בקביעת מועדים חדשים. מאז התקיימו ישיבות הוכחות רבות בחודש ינואר 2000 והמשפט התנהל עד כה ביעילות רבה, ונקבעו כבר מספר ישיבות הוכחות לחודש יוני ויולי שנה זו. על פי הערכת התביעה, קיים צפי לסיום פרשת התביעה בישיבת ההוכחות הקרובה.

4.המדינה הצביעה בטיעוניה בתמיכה לבקשת הארכת המעצר על הנסיבות האובייקטיביות שהביאו להתמשכות המשפט והמצדיקות, לדעתה, את ההארכה המבוקשת. כן טענה כי אין מקום לשחרור המשיב 2 נוכח מסוכנותו הנלמדת לא רק מאופי העבירות המיוחסות לו על פי כתב האישום ואשר יש ראיות לכאורה המערבות אותו בהן, אלא גם מעברו הפלילי המכביד.

סניגורו של המשיב 2 הסכים כי המשפט אכן מתנהל ביעילות ובדרך תקינה וטובה. עם זאת טען כי המערכת הראייתית של התביעה קרסה ומטעם זה קיימת הצדקה לשחרור מרשו מן המעצר בחלופת מעצר נאותה.

5.נתתי דעתי לנסיבות הענין על רקע טיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש להיענות לבקשת המדינה וליתן את ההארכה המבוקשת.

אשר למשיב 1 - הארכת המעצר הינה מוסכמת.

אשר למשיב 2 - שומה על בית המשפט לערוך שיקלול מחודש באשר לנתונים הרלבנטיים לענין המשך מעצרו של משיב זה, כאשר גורם התארכות המשפט מעבר ל9- חודשים מתווסף כנתון הפועל לטובת המשיב וכנגד הארכת המעצר. גם לאחר עריכת שיקלול כזה, עדיין מתחייבת המסקנה כי ראוי לאפשר לבית המשפט הדן בעניינם של המשיבים לסיים את מלאכתו כאשר הם מוחזקים במעצר.

אשר להיבט הראייתי אשר הועלה על ידי ב"כ המשיב 2: נראה לי כי הטענה כי ראיות התביעה קרסו וכי לכן אין עוד בסיס להחזקת המשיב 2 במעצר אינה מעוגנת על בסיס איתן, ולו מהטעמים הבאים:

יהא אשר יהא על הראיות שכבר הושמעו, חלק מעדי התביעה טרם העידו. משכך, לא ניתן לעשות כבר עתה הערכה כוללת לגבי מידת ביסוסן של ראיות התביעה במכלול, ויהא צורך להמתין להשלמתן ונראה כי ב"כ המשיב הסכים לכך; שנית, המסגרת הטבעית להעלאת טענה בדבר קריסת ראיות התביעה הינה מסגרת של בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר עד תום הליכים בערכאה הראשונה, אשר תפקידה, בין היתר, לבחון את המצב הראייתי העדכני ביחס לנאשם בהקשר להמשך מעצרו. בקשה לעיון חוזר במקרה זה לא הוגשה, והדבר אומר דרשני. שלישית - אם יגיע ב"כ המשיב למסקנה כי אין בראיות התביעה לכשתושלמנה כדי לספק לכאורה תשתית להרשעה, פתוחה בפניו הדרך להעלות טענת "אין להשיב לאשמה", אך שלב זה בוודאי מוקדם בטרם הושלמה פרשת התביעה.

יוצא, איפוא, כי בהקשר שבפנינו אין מקום להיזקק לטענת המשיב 2 במישור הראייתי, מה גם שפתוחות בפניו דרכים שונות לבחון היבט זה בהמשך הדרך בהקשר להמשך מעצרו.

ובאשר ליתר השיקולים הצריכים לענין:

מסוכנותו של המשיב 2 עולה על פניה מעצם מעורבותו הלכאורית בעבירות נשוא כתב האישום. עבירות אלה כורכות עימן יסודות אלימות מן הסוג המסוכן ביותר וביצוען כרוך היה בשימוש בנשק חם ובסכנת נפשות לציבור גדול של אנשים.

יתר על כן: למשיב 2 עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש, אלימות ובריחה ממשמורת חוקית וכן עבירות סמים והחזקת נשק שלא כדין. כאשר מצרפים את כל אלה להימלטותו של המשיב מן הדין לפני תחילת הדיון המשפטי, ניכר כי מדובר באדם שמסוכנותו והחשש מהימלטותו רחוקים מלהיות בגדר סיכון תיאורטי. כן מלווה את שחרורו חשש משיבוש מהלכי משפט במובן של יצירת לחץ על עדים שטרם העידו וניתנו לחשש זה אותות ותמרורי אזהרה בהקשרים שונים.

כנגד כל אלה עומד שיקול התארכות המשפט מעבר ל9- חודשים, אולם עוקצו של שיקול זה מוקהה לאור הדברים הבאים:

ראשית, תחילתו של המשפט נתארכה זמן מסויים עקב הליך ביוזמת משיב 1 שהביא לשינוי הרכב השופטים המקורי, ואין לתלות את קולר אובדן הזמן בעניין זה על צווארה של התביעה או בית המשפט. שנית, עם הקמת ההרכב החדש של השופטים שנקבע לדון בענין, התנהל המשפט בסדר זמנים וביעילות מופתיים ואף מפי הסניגוריה נשמעו שבחים ברוח זו.

לאור כל אלה, נוכח מסוכנותו של המשיב 2 כפי שהיא נלמדת מהעבירות נשוא כתב האישום, נוכח היעילות באופן ניהול המשפט, וחרף התארכות ההליכים בשל גורמים שאינם באשמת מי מן הצדדים או בית המשפט, אני מחליטה להיענות לבקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים כמבוקש.

מעצר המשיבים יוארך, איפוא, לפי המועד המוקדם כדלקמן:

עד למתן פסק דין, או

לענין המשיב 1 - ל90- יום החל ב24.5.00-;

לענין משיב 2 - ל90- יום החל מ14.6.00-.