בש"פ 5768/00 מדינת ישראל נ. אריק מלאך

לפניי בקשה שניה להארכת מעצר בתשעים יום, מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.נגד המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום בת.פ.942/99, המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, ביום 29.7.99, התגלע סכסוך בין משיב 1 לבין אחר, יוסף אבו סבית. מאוחר יותר, בלילה שבין 29.7.99 לבין 30.7.99, קשרו המשיבים קשר עם אחרים לרצוח את אבו סבית ואחרים מבני משפחתו. באותו לילה, הגיעו המשיבים ברכב, שהושג לצורך כך, לקיוסק בו שהו אבו סבית וכמה מבני משפחתו. המשיבים השליכו לעבר יושבי הקיוסק רימון רסס צה"לי. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נפצעו קשה ונחבלו חבלה חמורה תשעה בני אדם.

2.בצמוד להגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם (ב"ש 20958/99; ב"ש 21125/99). בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את המשיבים אל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בית המשפט ציין את עברם הפלילי של המשיבים ואת חומרת העבירות המיוחסות להם. עוד מתברר כי קיים "חשש של ממש להדחת עדים ולשיבוש הליכי משפט, היה והמשיבים ישוחררו ממעצרם", שכן עדים רבים חוששים לשתף פעולה עם רשויות החוק, זאת מאימת המשיבים. על בסיס זה הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים וכי אין מקום לחלופת מעצר. על החלטה זו הגיש משיב 2 ערר לבית משפט זה (בש"פ 8357/99), אשר נדחה על ידי חברי השופט י' טירקל. עם התקדמות המשפט, ולאחר תום תשעת החודשים הגישה המדינה בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 3563/00). ביום 18.5.00 הורה בית משפט זה, מפי חברתי השופטת א' פרוקצ'ה, על הארכת מעצרו של משיב 1 בהסכמה. ביום 23.5.00, הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של משיב 2, תוך שהוא מציין את התשתית הראייתית הלכאורית ואת מסוכנותו של משיב 2.

3.עתה מגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום. בבקשתה מציינת המדינה כי רובם המכריע של העיכובים בהתקדמות המשפט נגרמו בשל הסנגוריה. עם זאת, פרשת התביעה הסתיימה ואף פרשת ההגנה עומדת בפני סיום. המדינה חוזרת ומציינת את עובדת מסוכנותם של המשיבים ואת עברם פלילי.

4.בדיון בפניי, נמסרה הודעה מטעם בא-כוח משיב 2, על פיה הוא מסכים לבקשת המדינה להארכת המעצר. לעומת זאת, באת-כוח משיב 1 מביעה את התנגדותה להארכת המעצר. היא מציינת כי בכוונת הסנגוריה להעיד עוד מספר עדים וכי המשפט עלול להתארך מעבר לתשעים הימים הנוספים. על בסיס זה היא מבקשת מבית המשפט כי יורה על שחרורו של משיב 1 מן המעצר.

5.דעתי היא, כי יש לקבל את בקשת המדינה להארכת מעצרו של משיב 1. העבירות המיוחסות לו הן מן החמורות ביותר והן מעידות על מסוכנותו הרבה. כמו כן, המשפט התנהל בעת ההארכה הקודמת בתכיפות רבה ותוך מאמץ גדול מצד בית המשפט לסיים את הדיון. ואמנם, כאמור פרשת התביעה הסתיימה זה מכבר ואף פרשת ההגנה עומדת לפני סיום. סיומה התעכב בשל הודעת הסנגוריה לאחר השמעת עדיה כי היא עדיין איננה יכולה להכריז על סיום פרשת ההגנה. בית המשפט הורה לסנגוריה להודיע עד ליום 13.8.00, אם בדעתה להביא עדי הגנה נוספים. מתברר כי הודעה כזאת טרם ניתנה. נמצא, כי בשלב זה המשך המשפט מתעכב בשל שיקולים מצד הסנגוריה.

על רקע נסיבות אלה, אני מורה על הארכת מעצרו של משיב 1, בהסכמת בא-כוחו, בתשעים ימים נוספים שמנינם יחל ביום 22.8.00 או עד למתן פסק-דינו לפי המוקדם. כן אני מורה על הארכת מעצרו של משיב 2, בתשעים ימים נוספים שמניינם יחל ביום 11.9.00 או עד למתן פסק-דינו לפי המוקדם.

בשולי הדברים, המדינה מתבקשת לדאוג לקביעת תאריכים על ידי בית המשפט הן להודעת הסניגורים בדבר עמדתם הן להמשך המשפט.