בש"פ 8357/99 זזה צדיק נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שני נאשמים נוספים הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, נסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, בעקבות תגרה בין העורר ואחד הנאשמים לבין אדם בשם יוסף אבו סבית, קשרו העורר והנאשמים הנוספים קשר להרוג את אבו סבית. העורר ואחד הנאשמים נסעו במכונית אל בית הקפה שבו ישבו אבו סבית ובני משפחתו והטילו לעברם רימון רסס. כתוצאה מההתפוצצות נפצעו קשה ונחבלו חבלה חמורה תשעה אנשים וכן נגרם נזק רב לרכוש.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור), בהחלטתו מיום 14.11.99, ציוה לעצור את העורר ואת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר עמד בפירוט רב על הראיות שבידי התביעה וטען שלא די בהן כדי להוכיח את אשמתו של העורר, אף לא לכאורה. לדעתו מדובר ב"רסיסי" ראיות נסיבתיות - המצביעות, לכל היותר, על מניע - אולם אין בהן פוטנציאל להרשעה. מכל מקום, בפי העורר הסברים משכנעים המסירים כל חשד שמקימות הראיות, לטענת התביעה. עוד טען ששני אנשים נוספים, זולת הנאשמים, שהיו כרוכים בפרשה שוחררו בערובה.

לא מצאתי ממש בטענותיו. בית המשפט המחוזי בחן בזהירות את הראיות ושקל אותן. בהחלטתו המפורטת והמנומקת הגיע למסקנה כי ממכלול הראיות עולה כי "נראה לכאורה ששני הנאשמים הנוספים "נסעו בפיאט ממנו הושלך הרימון". עוד סבר כי "אף שאין ראיות לכאורה שיש בהן כדי להוכיח המצאותו הפיזית של זזה (העורר - י' ט') בפיאט עולה לכאורה ממכלול הראיות - - - כי קשר קשר עם המשיבים האחרים לביצוע העבירות נשוא האישום - - - זזה היה הרוח החיה בארוע נשוא האישום". אכן, צודק בא כוח העורר כי הראיות שבידי התביעה הן נסיבתיות ואולי אף אינן מוצקות די הצורך. גם אין לדחות מיניה וביה את טענתו שאולי יופרכו ראיות אלה, או שבית המשפט יחליט לדחותן מפני הסבריו של העורר. אולם, בשלב זה, די בהן. לכך יש להוסיף כי מסוכנותו של העורר עולה מתוך העבירות ומתוך עברו הפלילי. לפיכך אין לנקוט חלופה למעצר.

3. הערר נדחה.