בש"פ 3566/08 איהאב חטיב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' חטיב) מיום 25.3.2008, בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

העורר עומד לדין בעבירות של הפרת הוראה חוקית; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף; נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה; תקיפה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; איומים; החזקת סם מסוכן; חבלה בכוונה מחמירה; סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; נהיגה בקלות ראש ובחוסר זהירות שגרמה לתאונת דרכים בה ניזוק רכוש; אי ציות לתמרור (אור אדום ברמזור); אי ציות לתמרור (עצור); נהיגה בניגוד לכיוון התנועה בכביש חד סיטרי. על פי האישום הראשון, ביום 19.6.2006 הטיל בית המשפט לתעבורה בעכו על העורר, בין היתר, חמישה חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון והוא חוייב להפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט עד ליום 16.7.2006. העורר לא עשה כן ונהג בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפה. על פי האישום השני, ביום 18.6.2007 הגיע כוח משטרה לביתו של ראיף עראידה במושבה מגדל במטרה לערוך בו חיפוש. העורר וחברתו לחיים, קמר נערה (להלן: קמר ), ששהו בביתו של עראידה אותה עת, מנעו את כניסת השוטרים לבית אף שאלה הזדהו ככוח משטרה. השוטרים ניסו להיכנס לבית דרך החלון שבקומה השנייה באמצעות סולם ומשהבחין בכך העורר הוא ניסה להדוף את הסולם במטרה למנוע את כניסתם. לבסוף, משהצליחו השוטרים להיכנס לבית, הפריעו להם העורר וקמר לערוך בו חיפוש, קיללו ודחפו אותם והעורר אף איים על השוטרים כי יתלונן עליהם תלונת שווא ויתבע אותם, באומרו "יא בני זונות תלכו מפה לפני שנהרוג אותכם". על פי האישום השלישי, ביום 20.2.2008 נהג העורר בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח תקפה ברכבו של אביו, ובאותה עת אף החזיק בסם מסוכן מסוג מריחואנה בכמות של 4.46 גרם .

על פי האישום הרביעי, עובר ליום 22.2.2008 התעורר בעורר חשד שמא קמר מנהלת מערכת יחסים עם בילאל סלאח (להלן:

בילאל ). בשל חשדו זה, התקשר העורר לבילאל, איים עליו ואף השאיר לו הודעות מאיימות במשיבון הטלפון הנייד שלו. באותו היום הזמינה קמאר את בילאל לביתה שבטבריה בהוראת העורר, באומרה לו כי העורר אינו נמצא וזאת במטרה שהעורר יוכל להתעמת עימו. בילאל, אשר חשש כי העורר נמצא בביתה של קמר ומחזיק בה שם בכוח, פנה למשטרה וביקש שתתלווה אליו ניידת משטרתית. עת הגיע בילאל למקום, יצאו קמר והעורר לרחוב ומשהעורר הבחין בניידת המשטרה לא שעה להוראת השוטרים לעצור וברח ברכבו מן המקום. השוטרים ניהלו מרדף אחר העורר אשר במהלכו הוא נהג ברחובות טבריה בפראות, נגד כיוון התנועה, מבלי לעצור בתמרורי עצור תוך שהוא מסכן את חיי העוברים והשבים (זאת, בין היתר, בשל חששו כי ייעצר בעקבות צו מעצר קודם שהוצא בעניינו בשל אלימות שהפעיל כלפי קמר). משהגיע העורר לצומת רחובות שנחסם על ידי ניידת משטרה כחלק מהמרדף, האט עד כדי עצירה במרחק של כחמישה מטרים מהניידת. בתגובה ירד השוטר מן הניידת והתקדם לעבר העורר. משהגיע השוטר למרחק של כמטר מצידו הימני של הרכב, החל העורר בנסיעה מהירה, עקף את הניידת והמשיך בנסיעה פראית בלא לציית לרמזור אדום ובניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא גורם לכלי רכב לסטות הצידה על מנת להימנע מפגיעה. בהגיעו לאזור חוף הדקל בטבריה הבחין העורר בניידת משטרתית נוספת החוסמת את דרכו כשלצידה עמד שוטר אשר סימן לו לעצור ובתוכה ישב מתנדב. העורר התקדם בנסיעה מהירה לכיוון הניידת והשוטר, פגע עם רכבו בחלקה האחורי של הניידת, ובכך גרם לשוטר לקפוץ הצידה על מנת שלא להיפגע. משם המשיך העורר בנסיעה פראית נגד כיוון התנועה וגרם לרכב נוסף לסטות מדרכו. יריות שירו השוטרים לכיוון רכבו של העורר לא גרמו לו לעצור. משהגיע העורר לכפר מג'אר הצליח לחמוק מן השוטרים ולא אותר בסריקות שנערכו אחריו בכפר.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 25.3.2008 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' חטיב) לבקשה, בציינו כי המשיבה מיקדה את הבקשה לעניין האישום הרביעי בלבד, תוך הסתמכות על האמור באישום הראשון והשלישי. בית המשפט המחוזי ציין כי בא כוחו של העורר הודה בקיומן של ראיות לכאורה לעניין האישום הרביעי, ואף על פי כן בחן

את חומר הראיות לכאורה וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, לכל הפחות ביחס לעבירות של גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בית המשפט הוסיף וציין כי בא כוחו של העורר הודה גם בכך שהעורר נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה ולא הפקיד את רישיונו כנטען באישום הראשון וכי גם בעניין זה, כמו לעניין האישום השלישי, קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בית המשפט ציין עוד כי בא כוח העורר הסכים לקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות, והוסיף וקבע כי אכן נשקפת מן העורר מסוכנות לשלום הציבור בגין העבירות נשוא האישום הרביעי ונסיבות ביצוען, אך קבע כי לא הוכח קיומה של עילת מעצר בגין התחמקות מהליכי שפיטה. אשר לחלופת המעצר קבע בית המשפט כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר לביטחון הציבור אין מקום לשחררו לחלופה והוסיף כי העובדה שהעורר לא הפקיד את רישיונו כנדרש ונהג בזמן פסילה, מלמדת על כך שלא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לצורך חלופת מעצר. בהקשר זה ציין בית המשפט כי אין בעברו הנקי של העורר או במצבו הרפואי (העורר סובל לטענתו מפגיעה בראשו לאחר שעבר תאונת דרכים) כדי להמעיט ממסוכנותו ולהצדיק את שחרורו, בייחוד נוכח העובדה כי העורר ביצע את המיוחס לו עת שסבל מאותו מצב רפואי. גם במצבו הרפואי החמור של אבי העורר, הסובל ממחלה ממארת, לא מצא בית המשפט הצדקה לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לבסוף דחה בית המשפט את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אביו, בקובעו כי אין בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ובהדגישו כי הרכב בו בוצעו לכאורה העבירות היה רכבו של האב.

3.

מכאן הערר שבפני, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצרו עד תום ההליכים. אשר לראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון טוען העורר כי כלל לא הוכח שהוא נהג במשך כשנה וחצי בזמן שרישיונו פסול. ביחס לאישום השני טוען העורר כי אין ראיות לכאורה להוכחת עבירות האיומים, התקיפה וההפרעה לשוטר המיוחסות לו ומכל מקום מדובר בעבירות שאין להן כל קשר לעבירות שיוחסו לו באישום הרביעי ועל כן היה מן הראוי להפריד בין האישומים. גם את העבירה של החזקת סם לצריכה עצמית שבאישום השלישי טוען העורר כי לא היה מקום לצרף לכתב האישום הנוכחי. העורר מוסיף וטוען כי קביעתו של בית המשפט בדבר המסוכנות הנשקפת ממנו נסמכה על החלטת בית משפט זה ב בש"פ

9854/06 עאטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.12.2006) , אך לטענתו יש לאבחן את עניינו מן המקרה שנדון באותה פרשה שכן דובר בה על מספר נאשמים בעלי עבר פלילי בתחום הרכוש אשר הואשמו בפריצות מתוחכמות ובעבירות רכוש אחרות ואשר שירות המבחן לא המליץ על שחרורם, בעוד שהעורר אינו בעל עבר פלילי ולא מתקיימת בעניינו עילת מעצר סטטוטורית. עוד טוען העורר כי כאשר נעצר בחשד לביצוע העבירות נשוא האישום השלישי לא ניסה לברוח, וכי כאשר נעצר לבסוף בגין העבירות נשוא האישום הרביעי, לא ניסה להתנגד למעצר והדבר מלמד לטענתו על כך שבריחתו מן השוטרים ביום 22.2.2008 אינה בגדר דפוס התנהגות חוזר מצידו. טענה נוספת בפי העורר היא כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי בשל מסוכנותו אין מקום להורות על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו ולבחון חלופות מעצר שיש בהן כדי לאיין את מסוכנותו. לבסוף מלין העורר על כך שבית משפט קמא לא בחן לעומק את האפשרות כי ישהה בבית אביו במעצר בית והוא מציין כי לא ניתן משקל ראוי למצבו הבריאותי הקשה ולמצב בריאותו של אביו. לטענת העורר, בדרך כלל הוא מתגורר עם אביו ומטפל בו והא ראייה שבשעת מעצרו הוא שהה בביתו של אביו. במהלך הדיון בפני הוסיף בא-כוח העורר ועדכן כי בינתיים התקיימה ביום 15.4.2008 ישיבת הקראה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת ובמהלכה הורה בית המשפט לבקשת העורר על זימונו לבדיקה פסיכיאטרית לשם קביעת כשירותו המשפטית לעמוד לדין היום וכן כשירותו המשפטית ביום ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. מפרוטוקול אותו הדיון עולה עוד כי שמיעת ההוכחות נקבעה ליום 6.5.2008 וכי העורר הודה במהלך ההקראה בעובדות האישום השלישי. בא-כוח העורר מוסיף וטוען כי אף לצורך ההכרעה בשאלת המעצר ובנפרד משאלות הכשירות שתיבדקנה על-ידי הפסיכיאטר המחוזי, ראוי היה לקבל חוות-דעת פסיכיאטרית באשר למצבו הנפשי של העורר שנפגע לטענתו בראשו לפני מספר שנים בתאונת דרכים ומאז הוא סובל מבעיות בתחום הזה.

4.

המשיבה מצידה טוענת כי יש לדחות את הערר מן הנימוקים שפורטו בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ועוד היא טוענת כי העורר לא הציג מטעמו כל חוות-דעת פסיכיאטרית לתמיכה בטענות שהעלה בעניין זה וכי בנסיבות המקרה לא היה מקום להורות בשלב המעצר על חוות-דעת פסיכיאטרית בעניינו.

5.

דין הערר להידחות. מקובלים עלי נימוקיו של בית משפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו, וכן באשר למכנה המשותף שבין האישומים הראשון והשלישי והאישום הרביעי, ככל שהדבר נוגע לנהיגה בזמן פסילה. כמו כן מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא לפיה התנהגותו של העורר כמתואר באישום הרביעי יש בה כדי להעיד על מסוכנות המקימה עילת מעצר. אף קביעתו כי חלופת המעצר בבית אביו אינה חלופה הולמת בנסיבות העניין היא קביעה מבוססת שאין להתערב בה נוכח מצבו הרפואי של האב ובייחוד נוכח העובדה כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו ברכבו של האב. יחד עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי אם תוצע חלופה הולמת אחרת ולאחר שיתברר לאשורו מצבו הנפשי של העורר בעקבות בדיקת הפסיכיאטר המחוזי (אף אם יימצא כשיר לעמוד לדין) יוכל העורר לשוב ולעתור במסגרת בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו.

אשר על כן הערר נדחה.