בש"פ 3588/01 מדינת ישראל נ. משה קלנגן

1.על המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו המייחס לו בשלוש פרשיות מעשי עבירה של מעשה סדום ומעשה מגונה. על פי הנטען בכתב האישום, בתמצית, כפה המשיב את המעשים על המתלונן, שהוא צעיר יליד 1983 הסובל מפיגור שכלי, וכן ניצל את חולשותיו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת רות לבהר שרון), בהחלטתו מיום 11.10.00, ציווה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. משלא נסתיימו ההליכים תוך תשעה חודשים, מבקשת המדינה להאריך את תקופת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

2.בא כוח המדינה סומך את בקשתו להאריך את תקופת המעצר על כך שהמשיב מסוכן למתלונן ולציבור, דבר הנלמד מטיב העבירות ומחומרתן, ועל כך שהמשיב הודה במשטרה בעובדות, אם כי טען להסכמה מצדו של המתלונן. בהודעה נוספת שהגיש הוסיף כי המשיב עלול להביא לשיבוש הליכי משפט, "על רקע מצבו השכלי של המתלונן ותלותו במשיב". עוד הצביע על כך שבעברו של המשיב הרשעה בעבירת אלימות, אומנם מסוג אחר. בא כוח המדינה ציין שלא יתנגד לשחרורו של המשיב בתנאים ובערובה ובלבד ששירות המבחן יסכים לחלופה שתוצע.

כנגדו עמד בא כוח המשיב על כך שהמשיב טוען לחפותו, מן הטעם שהיתה הסכמה מצדו של המתלונן, וכי הודה בעובדות של שני מקרים בלבד מתוך שלושה. בהודעה נוספת שהגיש הדגיש כי המשיב אינו מסוכן לשלום הציבור, כי בין המשיב למתלונן היתה הכרות ארוכת שנים וכי יחסי המין נעשו בהסכמה מלאה ומתוך רצון הדדי. בעיקר עמד על כך שעד יום הדיון בבקשה - 16.5.01 - לא התחילה שמיעת ההוכחות במשפט. לפיכך יש להסתפק בחלופת המעצר שהציע - שעיקרה "מעצר בית" בעפולה בפיקוח אחותו וגיסו - אפילו לא יהיה המשיב בפיקוח צמוד של 24 שעות ביממה, אלא לזמן קצר יותר. יצוין כי שרות המבחן, בתסקירי מעצר שהגיש, הסתייג מחלופת המעצר שהוצעה מן הטעם שהטלת הפיקוח על אחותו וגיסו "יהיה עומס עבורם שיתקשו לעמוד בו".

3.כפי שמתברר התקיימה ביום 22.5.01 - דהיינו, יום אחד לפני תום תקופת תשעת החודשים - הישיבה הראשונה שנועדה לשמיעת ההוכחות במשפט. בישיבה זאת העידו ארבעה מעדי התביעה וכן הוגשו בהסכמה מסמכים רבים. לדעת בא כוח המדינה תסתיים "לכל הפחות" פרשת התביעה ביום 7.6.01, שהוא המועד הבא שנקבע. לטענת בא כוח המשיב ידרשו ישיבות רבות כך שסופו של המשפט "רחוק הוא עד מאוד".

קצב זה של בירור המשפט אינו מניח את הדעת כלל וכלל. קביעתה של ישיבת הוכחות ראשונה ביום האחרון לפני שמסתיימת תקופה של תשעה חודשים למעצרו של המשיב, ובעיקר כאשר צפוי מראש שלא יהיה די בישיבה אחת, אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. יתר על כן, ניתן, דומני, להעריך כי אפילו יעשה בית המשפט המחוזי כל שבכוחו כדי להחיש את המשך ההליכים, ואפילו יסייעו לכך באי כוח בעלי הדין בכל כוחם, ספק אם יסתיים המשפט בתקופת ההארכה המבוקשת. כאשר זה מצב הדברים משתנה משקלם היחסי של השיקולים המונחים על כפות המאזניים; כך שהכפות נוטות לעבר השחרור יותר משהן נוטות לעבר המעצר. לעניין המשקל היחסי של השיקולים יודגש כי לא הובאה ראיה כלשהי התומכת בטענה שהמשיב מסוכן לכלל הציבור ולא רק למתלונן. כמו כן מסופקני אם יש אחיזה ממשית, זולת סברה בעלמא, לחשש שהמשיב עלול להביא לשיבוש הליכי משפט.

4.התוצאה היא שהמשיב יוכל להשתחרר מן המעצר בתנאי שיתגורר בעיר עפולה, בדירת מגורים שישכרו עבורו בני משפחתו, בקרבת ביתם של אחותו וגיסו, ולא ייצא מן הדירה אלא לצורך דיונים במשפטו. תנאי נוסף לשחרור הוא שאחותו וגיסו יתחייבו לפקח עליו ולוודא שהוא מקיים את התנאי האמור. הפיקוח ייעשה על ידי אחד משניהם - או על ידי אחיו - בין ברציפות ובין למקוטעין, במשך 10 שעות ביממה. כמו כן יופקד סכום של 5,000 ש"ח במזומנים, המשיב יחתום על התחייבות כספית בסכום של 10,000 ש"ח וכן יחתמו אחותו, גיסו ואחיו על ערבויות בסכום של 10,000 ש"ח, להבטחת קיום התנאים דלעיל. אם לא יקוים האמור או אם יפר המשיב את התנאים, תוארך תקופת המעצר בתשעים ימים החל ביום 23.5.01, או עד מתן פסק הדין בת"פ 1124/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, הכל לפי המוקדם.

5.העתק ההחלטה יומצא לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, כבוד השופט א' גורן.