בש"פ 3817/01 מדינת ישראל נ. שמואל בכר

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה סדום, תקיפת בן זוג שגרמה לחבלות של ממש, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, איומים וכליאת שוא. דברים אמורים, בתמצית, במעשי אלימות חמורים שעשה המשיב באשתו, המתלוננת, במשך התקופה שחלפה מאז נישואיהם ב- 13.10.99 ועד 1.9.00. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לבהר שרון), בהחלטתו מיום 29.10.00, ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשתה שלפני מבקשת המדינה להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים החל ביום 20.6.01.

2.מתוך כתב האישום, החלטתו של בית המשפט המחוזי וכן מהודעותיה של המתלוננת ומסמכים רפואיים, עולה פרשה של מעשי התעללות אכזריים ומשפילים שעשה המשיב במתלוננת. בסופו של דבר לא עמדה המתלוננת בכך ועברה מדירתם שבאיזור תל אביב לבית משפחתה בדימונה. גם שם המשיך המשיב לאיים עליה שירצח אותה ו כפי שנאמר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, על פי האמור בתסקיר קצינת המבחן, המתלוננת "מצויה בחרדה ובמצוקה, היא מפוחדת מהמשיב, חשה מאויימת ואינה בטוחה מפניו". באת כוח המדינה סבורה כי מסוכנותו של המשיב, שעליה מעידים מעשיו של המשיב, מצדיקה את המשך מעצרו.

כנגדה טוען בא כוח המשיב כי יש לשחררו מן המעצר בשל כך שבמשך כל התקופה שחלפה לא התקיימה ישיבה אחת לשמיעת ההוכחות; רק לא מכבר נקבעו שני מועדים - ב- 8.7.01 ו- 11.7.01 - החלים שניהם אחרי תום תקופת תשעת החודשים. מטעם זה ולאור העובדה כי המתלוננת מתגוררת עתה בדימונה סבור הוא שניתן להפיג את המסוכנות על ידי כך שהמשיב ישוחרר "למעצר בית מוחלט" בבית אחיו ביפו וייאסר עליו להתקרב לדימונה, בצירוף ערובות נוספות.

יצוין כי לפי הודעה שהומצאה לי ביום 31.5.01, קבע בינתיים בית המשפט המחוזי מועד נוסף ביום 10.6.01. לדעת אב בית הדין יספיקו המועדים שנקבעו לשמיעת הראיות.

3.בהחלטתי בבש"פ 3588/01 מדינת ישראל נ'

משה קלנגן , (טרם פורסם) אמרתי כי קצב כזה של בירור המשפט אינו מניח את הדעת כלל וכלל וכי הדבר אינו מתיישב עם הוראת סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-. עוד נאמר שם כי "כאשר זה מצב הדברים משתנה משקלם היחסי של השיקולים המונחים על כפות המאזניים; כך שהכפות נוטות לעבר השחרור יותר משהן נוטות לעבר המעצר". ואף על פי כן, אין הדבר כן כאן. כאמור, מדובר במעשי אלימות חמורים, ואף באיומים במטרה להפחיד את המתלוננת שלא תתלונן במשטרה. המשיב גם הפר תנאי שחרור בערובה שקבעה המשטרה. יתר על כן, העובדה שהמתלוננת מתגוררת היום בדימונה, המרוחקת ממקום "מעצר הבית" המוצע ביפו, אין בה כדי להסיר מעליה את מוראו של המשיב. המתלוננת זכאית להגנה, לא רק מפני אלימותו, אלא גם מפני מוראו. לכך אוסיף כי לאור הודעתו של בית המשפט המחוזי יש מקום להניח שמשפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

4.לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 20.6.01 או עד מתן פסק הדין בת"פ 1039/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.