בש"פ 3599/13 מישל ז'אן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה א' יעקב ) מיום 16.5.13 בבע"ח 41583-03-13, בגדרה דחה את בקשת העורר לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1984, הוגש ביום 25.6.12 כתב אישום (ת"פ 44357-06-12) המייחס לו עבירות של שוד מזוין בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973;

כנטען בכתב האישום, ביום 30.11.10 בסמוך לשעה 1100, נכנס העורר חבוש קסדה, ביחד עם אחר, אשר היה חמוש באקדח ושזהותו אינה ידועה למשיבה, לסניף הדואר ביישוב פרדסיה. העורר והאחר הורו לקופאית למסור להם את הכסף שבקופה, וזו מסרה להם סך של 17,000 ש"ח. זמן קצר לאחר מכן, נתפס העורר כשברשותו 3,900 ש"ח מתוך כספי השוד. כן נטען, כי בסמוך לנסיבות המתוארות, החזיק העורר בביתו סמים מסוכנים מסוג קוקאין ( 0.3361 גרם ) ו- MDPV ( 0.1013 גרם ).

ג.

בדיון שהתקיים ביום 9.7.12 נדחתה הקראת כתב האישום בפני העורר עד לאחר פגרת בתי המשפט, וזאת בשל היעדרותו של העורר מהדיון; ופעם שניה נדחתה ההקראה ביום 9.9.12, לבקשת הצדדים, לשם מינוי סנגור לעורר מהסנגוריה הציבורית. בדיון מיום 4.11.12 נדחתה תגובת העורר לאישומים נגדו, לבקשת הסנגורית, לשם הידברות עם המשיבה; ופעם שניה נדחתה תגובת העורר ביום 6.12.12, לבקשת הסנגורית, הן בשל היעדרותו של העורר בשל מחלה והן בשל שלא הועברו חומרי חקירה נוספים לידיה.

ד.

ביום 13.1.13 הגיש העורר בקשה להמציא לידיו את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת ונוגע לאישום המיוחס לו, וכן להעביר לידיו את כתבי האישום של שאר המעורבים בפרשה או את הנימוקים לאי הגשת כתב אישום כנגדם (בע"ח 22559-01-13). באותו היום התקבלה תגובת המשיבה, בה נטען כי רשימת חומרי החקירה הועברה כבר לעורר, וכי לא הוגשו כתבי אישום כנגד חשודים נוספים משיקולים ראייתיים. ביום 15.1.13 הוגשה תשובת העורר לתגובה לבקשה, ובדיון שהתקיים ביום 23.1.13, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט (השופטת ז' בוסתן ) כי על המשיבה להעביר לסנגורית את ההשלמה לרשימת חומר החקירה, אם אינה שלמה, וכן את רשימת החומר שנאסף ככל שקיים חומר כזה שאינו ברשימה.

ה.

בדיון ביום 14.2.13 (בפני השופטת רג'יניאנו) טענה הסנגורית כי חומר החקירה טרם הועבר במלואו לידיה, וכי עדיין לא הועברה רשימה מלאה של כלל חומרי החקירה בתיק. בית המשפט הפנה להחלטתה של השופטת ז' בוסתן , והורה למשיבה להעביר את כל חומרי החקירה, תוך שדחה את תגובת העורר לכתב האישום.

ו.

בדיון ביום 14.3.13 (בפני השופטת רג'יניאנו) הכחיש העורר את המיוחס לו בכתב האישום. הסנגורית הוסיפה וטענה כי עדיין לא הועברו לידיה כלל חומרי החקירה וביניהם ההאזנות הסתר ודו"חות המעקב.

ז.

ביום 20.3.13 הגיש העורר בקשה נוספת להמציא לידיו את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום המיוחס לו, וכן להורות למשיבה להעביר לידי העורר את יומן העוקבים ואת תוצרי האזנות הסתר אשר בוצעו במסגרת חקירת הפרשה נשוא כתב האישום. בדיון שהתקיים ביום 10.4.13 (בפני סגן הנשיאה יעקב) טען בא כוח המשיבה כי תוך 10 ימים תגובש מתוך החומר שהועבר לסנגורית רשימת חומר החקירה הסופי, וכי נערך סיווג באשר לחלק מתוצרי האזנות הסתר, ובאשר לשיחות ה"נוגעות" הועבר תקציר, וזאת בהתאם להלכת זאבי (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (2005)). לעומתו, טענה הסנגורית כי תשקול את עמדתה בבקשה לאחר קבלת החומר הנוסף מהפרקליט, וכי תגיש טיעון משלים ככל שהדבר יידרש. ביום 14.4.13 הוגש טיעון משלים בבקשה (בפני סגן הנשיאה יעקב) מטעם העורר, וביום 2.5.13 התקיים דיון בבקשה בסופו קבע בית המשפט כי לאחר שיעיין בשיחות ה"נוגעות" יכריע עד כמה אלו יכולות לסייע לעורר בהגנתו.

ח.

בהחלטתו מיום 16.5.13 קבע בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה יעקב ), כי לאחר עיון מעמיק בתמלילי השיחות, אין בהם דבר שיש בו כדי לסייע לעורר בהגנתו.

הערר והדיון

ט.

כלפי החלטה זו הוגש (ביום 20.5.13) הערר הנוכחי, בו נטען, כי העורר עמד בנטל להוכיח את רלבנטיות השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, וסווגו על-ידי המשיבה כשיחות "נוגעות", כך שיש להעבירן לידיו, וזאת בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה. כן נטען, כי מדובר במספר מועט יחסית של שיחות, אשר תומללו כבר על-ידי המשיבה, כך שאין בהעמדת התמלילים לרשות העורר לשם העתקתם כדי להכביד על המשיבה. עוד נטען, כי בשיחות אלה יש כדי להפליל אחרים בביצוע העבירה המיוחסת לעורר, כך שניתן יהיה להטיל ספק באשמתו ולהביא לזיכויו. כן נטען, כי ככל שחשיפת השיחות פוגעת בפרטיות, זו מעטה, ולבטח נסוגה אל מול זכותו של העורר להליך הוגן.

י.

בדיון הוסיפה עו"ד עורקבי וטענה לעורר, כי אין להבין את סירוב המדינה להעברת התמלילים, מקום שמדובר בשיחות נוגעות, בתיק שבו הראיות נסיבתיות; ואשר לפרטיות, ניתן להטיל מגבלות מתאימות, וגם אם השיחות הן בפריפריה של הפרשה יש מקום למסרן.

יא.

עו"ד זוארץ טענה, כי ההאזנות היו בעקבות מידעים מודיעיניים הקשורים לאחרים. העורר עצמו עומד לדין על עבירה אשר שעתיים לאחריה נתפס ובכיסו שטרות מסומנים שנשדדו, בלא הסבר, וכן צפו עוקבים וראו את העורר במעיל שנצפה בסניף הדואר הנשדד, ויש גם התאמת בגדים; השיחות שבהאזנות הנוגעות אינן נוגעות דווקא לעורר אלא לכל ארבעת החשודים מתחילה, ולא כל שיחות נוגעות הן רלבנטיות. עוד הוטעם כי אין מדובר בתמלילים אלא בתקצירים, והקושי במסירה הוא פגיעה באחרים, אך אין פגיעה בזכויות העורר.

הכרעה

יב.

הפסיקה לעניין מסירת תוצריהן של האזנת סתר מצויה בבש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי (2005) ובבש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ברקו (2008), ולאחרונה ראו גם בש"פ 1226/13 אוחיון נ' מדינת ישראל (2013). בקצירת האומר, במישור המהותי אכן חולקו התוצרים לשלושה סוגים, מזה שיחות רלבנטיות לאישום המועברות בשלמות לידי ההגנה, מזה שיחות חסרות זיקה שאין להעבירן, ובתווך שיחות במעמד ביניים של "נגיעה" לאישום ולגביהן נמסרת רשימה, ולבית המשפט, במקרה של עתירה לפי סעיף 74, נמסר תקצירן. אשר למישור הדיוני, נקבע כי יש ליתן אמון בתביעה העוברת על השיחות ובהצהרתה באשר להן.

יג.

מובן כי סוג "השיחות הנוגעות" קשה לטיפול מטבעו, שכן בית המשפט הדן בחומר החקירה אינו בקי כמו הצדדים בראיות בכללן ובנפשות הפועלות, ועל כן לטעמי עליו לנהוג גישה ליברלית, שבמקום של ספק יימסר התקציר להגנה.

יד.

במקרה דנא עבר בית המשפט המחוזי על החומר (שכינהו תמלילים, אך הכוונה היא כנראה לתקצירים) ולא סבר שיש בהם כדי לסייע, אף אנכי עברתי על התמלילים ולא מצאתי חומר רב העשוי לסייע. עם זאת לא פטרתי עצמי בלא כלום ונראה לי כי יש מספר שיחות שיש מקום למסירתן, ולוא מחמת הספק הצריך לטעמי, כאמור, לפעול לכיוון של מסירה. אלה הם התקצירים שימסרו: (א) שיחה 17 מ-15.11.10; (ב) שיחה 158 מ-18.11.10; (ג) שיחה 529 מ-22.11.10; (ד) שיחה 686 מ-23.11.10; (ה) שיחה 1010 מ-25.11.10; (ו) שיחה 1368 מ-27.11.10; (ז) שיחה 1550 מ- 28.11.10; (ח) שיחה 1605 מ-28.11.10; (ט) שיחה 1811 מ-30.11.10.

טו.

תקצירים אלה יימסרו. הערר מתקבל בהתאם לכך.