בש"פ 3600/08 אדם אגסי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.4.2008 (כב' סגן הנשיא א' טל), אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות מיום 27.3.2008 (כב' השופטת א' לושי-עבודי), בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, צעיר כבן 26, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג (בחמישה מקרים), תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם, איומים וכן עבירה של פגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. על פי עובדות כתב האישום, העורר הכיר את שריתה קריספין (להלן: המתלוננת ) במרכז גמילה בחדרה, והם היו בני זוג במשך כשלוש וחצי שנים, עד לפרידתם באוגוסט 2007. על פי האישום הראשון, ביום 9.2.2008, בשעה 11:00 או בסמוך לכך, ארב העורר למתלוננת בקומה השנייה בחדר המדרגות בבניין בו היא מתגוררת ברחובות וכשפתחה את דלת ביתה תקף אותה במכות אגרוף בחלקי גופה השונים. על פי האישום השני, ביום 14.2.2008, בשעת חשיכה, עקב העורר אחר המתלוננת שצעדה לבית אמה תוך ששרק לה. בהמשך שלח העורר למתלוננת מיסרון ( sms ) בו כתב שהיא זונה. על פי האישום השלישי, ביום 5.7.2007 בחוף הים בטבריה, הטיח העורר את ראשה של המתלוננת במכסה מנוע של רכב וכתוצאה מכך היא הובהלה לבית חולים שם בוצעה לה הדבקה של חתך בקרקפת. באותו מעמד תקף העורר גם את בתה הקטינה בת ה-10 של המתלוננת בכך שדחף אותה על אבן. על פי האישום הרביעי, במהלך החודשים שלפני יום 17.2.2008, בארבעה מקרים שונים, תקף העורר את המתלוננת כאשר זו פתחה את דלת ביתה במכות אגרוף בחלקי גופה השונים. על פי האישום החמישי, במועדים רבים וכמעט מדי יום במהלך החודשים שקדמו ליום 17.2.2008 איים העורר על המתלוננת בפגיעה בגופה, אמר לה שירצח אותה וכן הפטיר לעברה אמירות בנוסח "שיעשה אותה מקושקשת כמו התוכנית בטלוויזיה 'המראה'" בכוונה להפחידה או להקניטה.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 25.2.2008, עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ברחובות ביום 28.2.2008 לא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה (למעט ביחס להוכחת תקיפת ביתה של המתלוננת) ועל קיומה של עילת מעצר של מסוכנות ולפיכך הדיון התמקד בשאלת קיומה של חלופת מעצר ראויה. בא-כוחו של העורר הציג לבית המשפט מכתב מהמחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית גדרה מיום 26.2.2008, בו צוין כי הוא מטופל ביחידה לטיפול נפגעי סמים, כי בחודשיים האחרונים הוא עובר טיפול אינטנסיבי שנועד לשלבו בהליך גמילה וכי יש לו פוטנציאל שיקומי. לפיכך הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת וכן על הגשת תסקיר מעצר בענייננו. לאחר קבלת תסקיר המעצר קבע בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 27.3.2008, כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט עמד על כך שמתסקיר המבחן עולה תמונה קשה ביחס למצבו של העורר, הכוללת התמכרות עמוקה לסמים ומספר ניסיונות גמילה שנכשלו. כן עולה מהתסקיר כי העורר מנהל אורח חיים "שולי", וכי כבר בגיל 18-17 ביצע עבירות אלימות וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. עוד ציין בית המשפט כי שירות המבחן התרשם שלעורר קשיים אישים המחריפים בשל התמכרותו העמוקה לסמים, וכי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה, בייחוד כלפי המתלוננת, ובנוסף התרשם שירות המבחן כי הוריו של העורר מתקשים להוות גורם סמכות ומציב גבולות עבורו ואינם מתאימים לשמש כמפקחים. באמצו את המלצת שירות המבחן ציין בית המשפט כי העבירות המיוחסות לעורר וכן התמכרותו לסמים ואישיותו הבעייתית מעידים על אדם חסר גבולות המהווה סיכון משמעותי לביטחון המתלוננת והציבור כולו. בית המשפט הוסיף וציין כי התרשם שהעורר לא החל עד היום הליך משמעותי של גמילה מסמים ולא הפגין רצון של ממש להשתלב בו, כי ההליך שהחל בו ביחידה לטיפול נפגעי סמים בגדרה אינו "הליך גמילה" אלא טיפול שמטרתו להוביל להחלטה על גמילה וכי גם שירות המבחן התרשם כי הוא אינו בשל, בשלב זה, להליך כאמור. בנסיבות אלה קבע בית משפט השלום כי שלב המעצר איננו השלב המתאים מבחינת העורר להתחיל בהליך גמילה מסמים ואף דחה את בקשתו להורות על הגשת תסקיר משלים שיבחן אפשרות של גמילה במסגרת קהילה.

3.

ערר לבית המשפט המחוזי מרכז שהגיש העורר על החלטה זו ובו ביקש כי ענייננו יוחזר לקבלת תסקיר משלים במסגרתו תיבחן חלופת מעצר בקהילה הטיפולית "רמות יהודה" (שם נקבע לו ראיון ביום 9.4.2008), נדחה אף הוא. בהחלטתו מיום 6.4.2008 ציין בית המשפט המחוזי כי העורר היה מצוי בשלבים ראשוניים בלבד של הליך הגמילה ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בגדרה, כי הוא לא החל בהליך גמילה ממשי, וכי בנסיבות העניין הוא אינו רואה לנכון להחיל לגביו את החריג לכלל לפיו העיתוי הראוי להליך גמילה מסמים הוא שלב ריצוי העונש. כן ציין בית המשפט כי העורר עצמו הודה שבמהלך התקופה בה טופל ביחידה לטיפול בנפגעי סמים הוא השתמש בסמים, וכי שני ניסיונות גמילה שעשה בעבר לא עלו יפה. בית המשפט הוסיף וקבע כי בנסיבות אלה, כאשר העורר לא היה בהליך גמילה לפני ביצוע העבירות וכאשר פוטנציאל ההצלחה אינו גבוה נוכח הכישלונות בעבר, אין מקום להורות על הליך הגמילה בשלב זה.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל ראוי לעברו הנקי ובכך שהתעלם מן העובדה שברקע ביצוע העבירות נשוא כתב האישום עומדת התמכרותו שלו והתמכרותה של המתלוננת לסמים קשים, והראיה לכך היא שהם הכירו במוסד גמילה מסמים. עוד טוען העורר כי לא היה מקום לדחות על הסף את חלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו, שכללה פיקוח צמוד בתוספת "איזוק אלקטרוני" ובשילוב המשך טיפול במרכז יום לגמילה מסמים. עוד מוסיף העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל ראוי לעובדה כי הוא כבר החל בטיפול גמילה במרכז טיפול לנפגעי סמים טרם מעצרו ואף החל בהליכי קבלה ל"אישפוזית" מטעם המרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו כחלק מההכנה למעבר לטיפול בקהילה סגורה. בהקשר זה טוען העורר כי הוא לא החל בטיפול במסגרת ה"אישפוזית" רק בשל בעיות בריאות שהיו לו וכי בנסיבות אלה המעצר קטע את ההליך הטיפולי שבו החל. כן טוען העורר כי העובד הסוציאלי שטיפל בו טרם מעצרו העריך כי יש לו פוטנציאל שיקומי וש"המעמד המשפטי" אליו הגיע עשוי לשמש לו מנוף חיובי לדרך חדשה. העורר מוסיף וטוען כי גם המתלוננת הביעה רצון שהוא יעבור טיפול גמילה מסמים במסגרת סגורה כעולה מהודעתה מיום 17.2.2008. לבסוף מדגיש העורר כי לא רק לנאשמים בעבירות סמים ובעבירות רכוש עומדת הזכות לטיפול שיוביל לגמילתם מסמים ולפיכך הוא מבקש כי נורה על עריכת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן שיתייחס לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו בקהילה הטיפולית הסגורה "רמות יהודה-זוהרים", אליה זומן לראיון קבלה.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטות הערכאות קמא. לטענת המשיבה לעורר לא מיוחסות בפרשה דנן עבירות סמים אלא עבירות של אלימות כלפי בת זוג על רקע פרידתה ממנו. לטענתה, כיוון שהעבירות אינן נובעות ישירות משימוש בסמים אין רלבנטיות להשגחה במוסד טיפולי ונוכח המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי המתלוננת, עליה עמד שירות המבחן, יש להורות על מעצרו.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועל קיומה של עילת מעצר. הוא מיקד טענותיו בשאלת חלופת המעצר וביקש כי יתאפשר לו להשתלב בקהילה טיפולית סגורה במסגרתה יעבור הליך של גמילה מסמים. הוא אף עתר לכך שנורה על הגשת תסקיר מעצר משלים בו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופה כאמור.

בית משפט זה עמד לא אחת על כך שככלל אין להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר לשם התחלת תהליך גמילה שכן השלב המתאים לכך הינו שלב ריצוי העונש. החלטה לשחרר נאשם לחלופת מעצר מסוג זה תתקבל, אפוא, במקרים חריגים בלבד ולאחר בחינה קפדנית של המסוכנות הנשקפת ממנו ושל הסיכוי להצלחת הטיפול (ראו: בש"פ 893/08 דקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2008); בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 140 (1999); בש"פ 9276/02 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.2002)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה. העורר אמנם הביע בטרם נעצר את כוונתו להתחיל בהליך גמילה ואף טופל במחלקה לשירותים חברתיים במועצה המקומית גדרה שם החלה בדיקת התאמתו למרכז גמילה מסמים. אולם כוונות אלה טרם יצאו מן הכוח אל הפועל ובינתיים התברר כי העורר ביצע לכאורה מעשי אלימות נמשכים וקשים כלפי המתלוננת. להערכת שירות המבחן יש במכלול הנתונים הנוגעים אליו כדי ללמד על רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מצידו למתלוננת וכן לכלל הציבור ומשכך צדקו הערכאות קמא בקובען כי אין מקום לאפשר לעורר להתחיל בהליך גמילה בשלב המעצר. ממילא אין מקום להורות על קבלת התסקיר המשלים שביקש.

אשר על כן, הערר נדחה.

ניתנה היום, ז' אייר, תשס"ח (12.05.2008).

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08036000_V01.doc

לב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il