בש"פ 3601/99 פלוני נ. מדינת ישראל

נגד העורר, קטין כבן 15, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו, יחד עם שני אחרים שנגדם הוגש כתב אישום נפרד, עבירות של אינוס ומעשה סדום ורצח של ילדה בת 5. איני רוצה לחזור על תיאור המעשים. הם מתוארים פעמיים בהחלטות של שופטי בית משפט זה. פעם אחת בהחלטה של כב' השופט מצא, שדן בערר על מעצר עד תום ההליכים ופעם שניה על ידי כב' השופט אור, שדן בהארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-, התיאור מופיע גם בהחלטותיהם של השופטים בערכאות הקודמות. כל מי שתיאר את מה שאירע ציין כמה מזעזע המקרה. קשה להאמין שנערים בני 15 יכולים להתאכזר עד כדי כך לילדה קטנה בת 5. אבל לא זה הנושא שעומד לדיון.

שני הנערים האחרים הודו במעשה ואף שחזרו אותו ואילו העורר דנן כופר באשמתו. משום כך התנהלו המשפטים של שני הנערים לחוד ונגדו לחוד. המשפט של הנערים האחרים עומד להסתיים. כבר הוגשו סיכומים במשפטו של העורר דנן, נשמעו עדי התביעה, מלבד שני השותפים לעבירה שאינם יכולים להעיד לפני שיסתיים משפטם. לצורך שמיעתם נדחה המשפט ל1.9.99-.

בשלב כלשהו במהלך הדיון נתבקש בית המשפט לשלוח את העורר להסתכלות, והוא נשלח להסתכלות במעון סגור, מעון "אחווה". נתקבל לגביו דו"ח פסיכולוגי אחרי ההסתכלות הזאת, הן תסקיר המבחן והן דו"ח הפסיכולוגי מצביעים על כך שחלה הטבה במצבו הנפשי מאז שנמצא במוסד אחווה. קודם היה מסוגר מאד, ועכשיו הוא נפתח, משתף פעולה, ממושמע והסתגל למסגרת. גם הקשר שלו עם אימו השתפר. לאור הדיווחים האלה מבקש סניגורו לשקול חלופת מעצר שתהיה מעצר בית במוסד "אחוה". הסניגור המלומד מדגיש, שאין לנערים ערביים מוסד נעול אחר. אילו היה, אולי שוקל את החלופה הזו. הוא גם הפנה את תשומת ליבי לפסק דינו של השופט זמיר, המתריע על כך שאין מעון מן הסוג הזה לנערים ערביים והדבר בעצם יוצר אפליה לרעתם (בש"פ 2484/98).

זאת היתה בקשתו של הסניגור בפני בית המשט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' חוזה) דחה את הבקשה, השופטת הנכבדה כתבה החלטה שמשתרעת על פני 5 עמודים, שבה שקלה את כל השיקולים בעד ונגד, היא לא התעלמה מן הדוחות שהתקבלו. היא לא התעלמה מכך, שמדובר בנער קטין, אך בסופו של דבר דחתה את הבקשה, מפני שלדעתה, אם המעשים המיוחסים לעורר אמנם בוצעו על ידו, הם מעידים על מסוכנות במידה כזו, שאי אפשר להסתפק בחלופת מעצר במעון שאמנם נקרא "מעון סגור", אולם הוא אינו נעול. לדעת השופטת מקומו של נאשם מן הסוג הזה הוא מאחורי סורג ובריח. כל זה, כמובן, אם יש ראיות לכאורה המצדיקות מעצר. במקרה זה, לא היה לשופטת ספק לגבי הראיות לכאורה, שכן יש לנו עדים שמעידים עדות ישירה, הגם שעדים אלה

הם קטינים ושותפים לעבירה, אי אפשר להתעלם ולאמר שאין עדות. הסניגור טוען, שיש לעורר אליבי מוצק גם הטענה הזו כבר נטענה, וכבר נדחתה על ידי הכרעות קודמות. בית המשפט שידון בעניינו של העורר יצטרך כמובן, לשקול גם את עדות האליבי. בשלב זה בשום אופן אי אפשר לאמר שהעדות חזקה כל כך, שהיא שוקלת כנגד העדויות הישירות של התביעה.

החלטתה של השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי בחיפה נראית לי מבוססת ומנומקת כדבעי, ואינני רואה מקום להתערב בה. הערר נדחה.

בשולי הדברים ברצוני להוסיף, שבאת כוח המדינה הביאה לידיעתי, שב1.9.99- צפוי להיפתח מעון נעול לנערים ערבים. היא גם הודיעה, שהמדינה תתנגד במקרה הזה לחלופת מעצר במעון נעול. אינני רוצה לקבוע עמדה בדבר, אך אם אמנם יפתח המעון הזה, יהיה בזה משום שינוי נסיבות, שיאפשר פניה של הסניגור לבית המשפט המחוזי, לעיון מחדש בהחלטתו. בזאת אינני רומז מה צריכה להיות ההחלטה אני רק קובע, שהדרך הזו פתוחה בפני הסניגור.

באת כוח המדינה מבקשת לבצע את המעצר על ידי אנשי המשמר של בית המשפט, מפני שהיא חוששת שדחיית המעשה הזה עלולה גם לסכן את הציבור וגם אולי לגרום לכך שעוד תצטרך להשקיע משאבים כדי לחפש אחרי עבריין נמלט.

בא כוח העורר מבקש להחזירו למעון על מנת שאנשי מקצוע יוכלו להכינו נפשית למעבר לבית המעצר. הוא מצביע על כך שפורמאלית, תקופת ההסתכלות של חודש כלל לא עברה.

הדברים שבאת כוח המדינה אמרה אינם דברים בטלים החששות האלה קיימים, אבל בכל זאת צריך להתייחס באופן שונה לקטין מאשר למבוגר. מתוך איזון הסיכונים מחד וההתחשבות בנאשם שטרם הורשע מאידך, אני חושב שהבקשה באשר להכנת העורר נפשית לשינוי שבתנאי החזקתו גוברת. אני מצווה שמעצרו של העורר יתחיל לא יאוחר ממחר, ה8.6.99- עד השעה 12:00. עובדי המעון יביאוהו לידי אנשי המשטרה, שידאגו להמשך העברתו לבית המעצר. אנחנו נצייד את העובדים בפקודת מעצר מתאימה.

נינתה היום, כ"ג בסיון תשנ"ט (7.6.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99036010. T02