בש"פ 3609/04 שמואל ויצמן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) בב"ש 20335/04 להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ועל החלטתו בב"ש 20430/04 בה הותיר על כנה את החלטתו, לאחר עיון חוזר, בדחותו את חלופת המעצר המוצעת.

2.העורר הואשם בעבירה של שוד מזוין. על פי כתב האישום המתוקן, הוא הגיע לתחנת דלק בבאר-שבע בשעת בוקר מוקדמת, כשראשו מכוסה בכובע קפוצ'ון והוא מצויד בסכין. הוא נכנס לחדר המתדלקים, שם שהתה אחת המתדלקות (להלן: "המתלוננת"), ובעודו מצמיד סכין לגופה, חיטט בתיק פאוץ' אותו חגרה, וגנב את הכסף שמצא שם. לאחר מכן נמלט מהמקום, כשכספי השוד מסתכמים בשלושים ש"ח.

3.המתלוננת הגישה את תלונתה למשטרה מיד לאחר הארוע, ועוד באותו יום הוצגו בפניה תמונות מתוך אלבום עבריינים, אך היא לא זיהתה מתוכן את העורר. בעדותה המפורטת בתחנת המשטרה, מסרה המתלוננת פרטים בדבר חזותו ולבושו של מבצע השוד וציינה כי ראתה אותו בעבר מסתובב בסמוך לתחנה, ומבקש כסף מאנשים. מספר ימים לאחר אירוע השוד, ובהסתמך על תיאור מבצע השוד בידי המתלוננת, עיכב בעל התחנה את העורר במשרדו – לאחר שזה הסתובב בסמוך לתחנה - עד להגעת השוטרים אשר עצרוהו. באותו יום בו נעצר, הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה לצורך השתתפות במסדר זיהוי תמונות נוסף אליו זומנה מספר ימים קודם לכן. באותו מועד היא הבחינה בעורר בתחנת המשטרה כשהוא עומד לצד שוטרי מג"ב, ללא אזיקים, וזיהתה אותו מיד, ממרחק של 20 מטרים. לאור זיהוי זה התייתר בעיני המשטרה מסדר זיהוי התמונות השני ולא קויים.

4.בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות וניתח אותו בפירוט רב. הוא מצא כי זיהוי העורר על ידי המתלוננת הינו אמין ובעל משקל מכריע, ובהעדר תימוכין בחומר הראיות, שלל אפשרות כי נסיבות הזיהוי הספונטני תוכננו בידי המשטרה. כן הצביע על סתירות בין עדותו של העורר בדבר שהייתו בבית הוריו בשעות הרלבנטיות, לבין תצהיריהם של הוריו, שלא היה בהם כדי לשלול את האפשרות כי העורר שהה מחוץ לביתם במועד ביצוע העבירה. על בסיס כל אלה, מצא בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר, וסבר כי מסוכנותו, כפי שעולה מאופי העבירה, מהודעתו בדבר היותו משתמש בסמים, ומהרשעותיו הפליליות הקודמות, בין היתר בעבירות החזקה ושימוש בסמים מסוכנים ושימוש בלתי חוקי בנשק - כל אלה מקימים עילה למעצרו עד תום ההליכים. בנסיבות הענין, שלל בית המשפט המחוזי חלופת מעצר שהוצעה לפיה ישהה העורר בפיקוח חלקי בבית הוריו.

5.העורר פנה מספר ימים לאחר מכן לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו, על מנת שיורה על שחרורו בחלופת מעצר כך שישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, תחת פיקוחה של האם, ובהעדרה, תחת פיקוחו של האב. בית המשפט המחוזי דחה את חלופת המעצר המוצעת, משסבר כי לא יהיה בחלופה זו כדי להבטיח מפני מסוכנותו.

6.בערר, עותר העורר לביטול מעצרו עד תום ההליכים. טיעוניו מתמקדים בשלוש טענות עיקריות; ראשית, הוא טוען לטעות בקביעת בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו, וזאת בשל שורה של מחדלים מצד המשטרה, הנוגעים להליכי הזיהוי שלו כמבצע השוד. בכלל זה מצביע העורר על אי זיהויה של המתלוננת את תמונתו במסדר תמונות שנערך לה ביום השוד, כאשר לא ברור כלל האם תמונתו נכללה בין התמונות שהוצגו לה, בהעדר דו"ח מסדר זיהוי שיש לערוך על פי הנוהלים, והאמור לפרט בין השאר אלו תמונות הוצגו; על העדרו של סניגור במעמד הזיהוי הספונטני כנדרש על פי הנוהלים; על היות העורר מוקף שוטרים במעמד זיהויו על ידי המתלוננת, דבר הפוגע במשקל הזיהוי; על מחיקת קלטת מערכת האבטחה של תחנת הדלק המתעדת את ארוע השוד, אשר היתה עשויה להפיץ אור על זיהוי מבצע השוד, וזאת בשל פנייתה המאוחרת של המשטרה לקבלתה; על אי לקיחת טביעות אצבע מזירת הארוע והעדר התייחסות לטענת אליבי של העורר. עוד טוען העורר כי עברו הפלילי אינו מצביע על מסוכנותו מאחר שמדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות ואשר אינן נושאות אופי אלים.

7.אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי הן באשר להיבט הראיות לכאורה והן לענין עילת המעצר וחלופת המעצר בעניינו של העורר. במרכזה של סוגיית הראיות לכאורה עומד זיהויו של העורר כמי שביצע את השוד. לשאלה זו ניתנה תשובה ברורה בחומר הראיות בזיהויה של המתלוננת את העורר כמבצע העבירה בתחנת המשטרה. המתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה כי ראתה את העורר מסתובב באיזור התחנה כשבועיים לפני אירוע השוד ומבקש כסף מאנשים. היא הכירה אותו מאז, ולפיכך כשנתקלה בו במשטרה בהגיעה למסדר זיהוי התמונות, זיהתה אותו מיד. לכך יש להוסיף, כי מעשה השוד בוצע על ידי הצמדת סכין לגופה של המתלוננת, כך שמבצע העבירה היה במצב של קרבה פיסית יתירה למתלוננת, כשרק ראשו מכוסה בכובע, ופניו גלויות. בנסיבות אלה, זיהויה של המתלוננת את מבצע השוד נושא משקל ראייתי ניכר, ועל אחת כמה וכמה כך הוא לאור היכרותה את העורר מהזדמנות קודמת.

יש להוסיף, כי העורר נעצר לאחר שעוכב על ידי בעל התחנה מספר ימים לאחר הארוע, וזאת על פי תיאור שמסרה המתלוננת לבעל התחנה, באומרה לו כי מדובר באחד משלושת הנרקומנים שמסתובבים ליד התחנה, תוך שהצביעה בבירור על העורר, ושללה את מעורבות השניים האחרים. היא מסרה לבעל התחנה כי היא מזהה את העבריין בוודאות, אך שאינה יודעת את שמו. זיהוי העורר בתנאים אלה מספק את דרישת הראיות לכאורה לצורך הליך המעצר עד תום ההליכים. גם אם עשוי להיות כי נפלו תקלות שונות בניהול החקירה ביחס להליך הזיהוי, אשר בנסיבות אחרות אפשר והיו פוגמות במשקל הזיהוי, לא כך הוא במקרה זה. משקל הזיהוי הישיר של העורר על ידי המתלוננת לאור היכרותה הקודמת אותו, ונוכח נסיבות ביצוע העבירה אשר הקלו על הזיהוי, גובר על פגמים אפשריים בהליכי החקירה. בנסיבות אלה, באה דרישת קיומן של ראיות לכאורה על סיפוקה.

8.עבירת שוד מזויין בה מואשם העורר מקימה חזקת מסוכנות בהיותה עבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק קר ( סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו- 1996). העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות במקרה זה. מסוכנותו עולה מנסיבותיה של עבירת השוד המיוחסת לו, וזו מתחזקת נוכח עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, עבירות בנשק ועבירות החזקה ושימוש בסמים, עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית. קיום עבר פלילי בעבירות סמים אינו שולל אפשרות כי עבירת השוד נשוא הליך זה קשורה ברקע של צריכת סמים על ידי המשיב ואם כך הדבר, יש בכך כדי להוסיף משקל למסוכנותו של העורר. העובדה בלבד כי שלל השוד עמד במקרה זה על 30 ₪ אינה מעלה או מורידה באשר לחשש כי שחרור העורר עלול להביא עמו ביצוע עבירות רכוש נוספות.

9.נסיבות ביצוע העבירה והרקע הפלילי הקודם של העורר ובמיוחד בתחום הסמים שוללים קיומה של חלופת מעצר העשויה להשיג את מטרת המעצר בדרך שתצמצם את הפגיעה בחירותו. מסוכנותו של העורר על רקע הנסיבות המתוארות מצדיקה את החזקתו במעצר עד תום ההליכים.

10.לאור האמור, הערר נדחה.