בש"פ 3623/12 אחמד אבו גאליה נ. מדינת ישראל

1.

בקשה זו ליתן רשות ערר נסבה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 27.4.2012 שהורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום. בהחלטה זו קיבל בית המשפט ערר של המדינה על החלטת בית משפט השלום שהורה לשחרר את המבקש בערבות.

2.

נראה כי מרבית טענותיו של בא כוח המבקש נוגעות להליכים שקדמו להחלטה עליה הוא מבקש לערור, ובין השאר על קביעת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע ביום 25.4.2012, בלילה, דיון שהתקיים בסופו של דבר בהעדרו לאחר שלא התייצב והודיע כי הוא בחגיגות יום העצמאות בירושלים עם משפחתו, וביקש את דחיית הדיון בשעתיים.

3.

איני סבורה שיש הצדקה ליתן רשות לערור בגלל גלגולי ההליך. ככל שיש לבא כוח העורר טענות לגבי החלטות קודמות, לרבות ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, לא זו המסגרת לבררן. השאלה שבפניי היא אם יש ליתן רשות ערר בגין ההחלטה שעליה הבקשה ליתן רשות ערר - החלטת המעצר עד תום ההליכים. על כך משיבה אני בשלילה. העובדה שבית המשפט המחוזי היה בדעה כי יש לעצור את המבקש בניגוד לעמדתו של בית משפט השלום, אינה מצדיקה מתן רשות ערר. גם לגוף הענין, נראית לי החלטת בית המשפט המחוזי מהחלטת בית משפט השלום. המבקש שהוא תושב שטחים ביצע לכאורה את העבירות אגב כניסה שלא כחוק לישראל. שחרורו עלול לסכן את שלום הציבור או להביא להימלטות מן הדין.

4.

על כן, נדחית על הסף הבקשה למתן רשות ערר על ההחלטה מיום 27.4.2012. טענות המבקש לגבי החלטות קודמות שמורות לו למסגרת אחרת.