בש"פ 3645/97 עיאש ת'אא'ר נ. מדינת ישראל

העוררים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. לבקשת המאשימה החליט בית המשפט המחוזי על מעצרם של שני העוררים עד לתום בירור משפטם. מכלל הטענות שהעלתה באת-כוח העוררים בערר שלפני, יש טענה אחת הראויה להתקבל. הטענה היא, שבית המשפט המחוזי כלל לא בחן במסגרת החלטתו את האפשרות של חלופת מעצר.

בא-כוח המדינה, בתשובה לשאלת בית המשפט, הצהיר שאם תבוא מצד הסניגורית הצעה ממשית לחלופת מעצר, לא תתנגד המדינה שהעוררים ישוחררו ממעצרם. הצעה ממשית, לשיטה זו, אמורה לכלול את התנאים אותם הצעתי במהלך הטיעון לפני, דהיינו: ששני העוררים יתגוררו בכתובת ידועה באזור " C ". כי לא יצאו מפתח ביתם אלא לשם ביקור בבית הספר. כי ילוו מביתם לבית הספר ובחזרה על ידי אדם בוגר שיהיה אחד הערבים לשחרורם בערובה. כי בהיותם בבית הספר יהיו בהשגחתו של מנהל בית הספר שיצהיר כי הוא מקבל על עצמו לפקח עליהם. וכי שחרורם בערובה יובטח בהפקדת ערבון במזומנים בסך 10,000 ש"ח ובערבויות צד שלישי בסך 30,000 ש"ח, לגבי כל אחד מהם. לגבי כל אחד מהעוררים תינתנה ערבויות צד שלישי על-ידי שני ערבים לפחות, אחת מהן על-ידי מי שיהיה אחראי לפקח על העוררים בדרך מן הבית לבית הספר ובחזרה והשניה על-ידי מי שהוא אזרח ישראל או תושב קבוע בישראל.

הסניגורית המלומדת קיבלה על עצמה לבדוק את האפשרות להגיש לבית המשפט המחוזי הצעה לחלופת מעצר שתכלול תנאים אלה או דומיהם. אין צריך לומר שכל הצעה שתוגש תהיה טעונה בדיקה מוקדמת של פרקליטות המדינה, ולפיכך יש להעביר את פרטיה לפרקליטות לכל היאוחר בעת הגשתה לבית המשפט.

משהצהיר בא-כוח המדינה, כי בהתקיים תנאים סבירים לשחרורם של העוררים בתנאי חלופה לא תעמוד המדינה על המשך מעצרם, הנני מחליט לקבל את הערר במובן זה שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בדיקת האפשרות של חלופת מעצר. עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט המחוזי יישארו שני העוררים במעצר.