בש"פ 3648/03 מדינת ישראל נ. אביתר בלגזל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט משה דרורי) מיום 15.4.03. המשיב עצור עד תום ההליכים בעקבות שני כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו, ובהחלטתו הורה בית המשפט על שיחרורו של המשיב ממעצרו לחופשת החג הראשון של הפסח. על החלטה זו עררה של המדינה, ועתירתה היא כי אבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.עניינו של המשיב סבוך משהו, אך אינני רואה מנוס מתיאור השתלשלות הפרשה ולו בראשי פרקים. ביום 22.8.02 הוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה בכוונה מחמירה. על פי האמור בכתב האישום, היה זה ביום 16.5.02 שהמשיב ואחר תקפו באכזריות נער שהיה בפארק המרכזי שבמעלה אדומים: דחפו אותו, היכו אותו, משכו בשערותיו, היכו בו באגרופים ובעטו בראשו ובכל גופו. המשיב אף הגדיל עשה והיכה בלבנה בראשו ובגבו של המתלונן עד שזה החל שותת דם. המתלונן זעק, ביקש שירחמו עליו, אך המשיב וחברו המשיכו להכותו זמן נוסף. משניסה חברו של המתלונן להרחיקו מן המקום, רדף המשיב אחריו, בעט בו והמשיך להכותו בידיו ובאמצעות הלבנה. כתוצאה מן התקיפה נפצע המתלונן בראשו, נחבל בגופו ובפניו, אפו נשבר, ידו גובסה ואף היה צורך לאשפזו ליום אחד בבית חולים.

3.משהוגש כתב האישום לבית המשפט לא היה המשיב במעצר, והמדינה ביקשה מאת בית המשפט כי יקבע תנאים לשיחרורו ממעצר. בית המשפט נדרש לבקשת המדינה והחליט כי המשיב ישב ב"מעצר בית" בביתו בשעות הלילה וכי תינתן ערבות בידי הוריו. השופט דרורי אף הוסיף וכתב בהחלטתו כי הסביר למשיב את משמעות החלטתו "ואת התוצאות שתקראנה אם יסטה מהחלטה זו כולל אפשרות הגשת בקשה בידי המדינה למעצר עד תום הליכים, אם יפר המשיב תנאים אלה. המשיב הבין את הדברים והתרשמתי כי הוא ער למשמעות החלטה זו ולתוצאותיה, אם לא יקיימה."

להשלמה נוסיף כי המשיב כבר הורשע בעבר, בחודש פברואר 2002 - בגין מעשה שעשה בחודש אוגוסט 2001 - בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיכון חיי אדם במזיד בדרכי תחבורה וחבלה ברכב. למרות גילו הצעיר, ובשל חומרתן היתרה של אותן עבירות, נגזרו על המשיב שמונה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. והנה, לא חלפו אלא כתשעה חודשים מאז העבירה הראשונה ומצאנו את המשיב עושה (לכאורה) מעשים דומים שבגינם עומד הוא לדין עתה.

4.עוד המשיב משוחרר ממעצר, ובעוד ההליכים במשפטו תלויים ועומדים נגדו, הוגש נגד המשיב לבית משפט השלום בירושלים, ביום 10.2.03, כתב אישום נוסף המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית. כתב האישום נסב על אירוע שהיה ביום 2.2.03, בשעה 3:00 בבוקר, בו תקפו המשיב וחברו באכזריות - באלות בייסבול - עובד בתחנת דלק. העובד נפגע בכל חלקי גופו. האישום השני באותו כתב אישום נסב על הפרת תנאי "מעצר הבית" של המשפט הראשון.

5.עם הגשת כתב האישום השני נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, ובמקביל פנתה המדינה אל בית המשפט המחוזי בבקשה כי יעיין עיון חוזר בהחלטה לשחרר את המשיב ממעצר במשפטו הראשון. בית המשפט המחוזי נעתר זו הפעם לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט, בין השאר, כי אין מנוס מהחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

6.סיכום הדברים עד כה הוא אפוא זה, שהמשיב עצור עד תום ההליכים בשני תיקים פליליים נפרדים התלויים ועומדים נגדו, הראשון בבית המשפט המחוזי והשני בבית משפט השלום.

7.לפני ימים אחדים פנה המשיב אל בית המשפט השלום בירושלים וביקש כי תוענק לו חופשת חג לליל הסדר. בית המשפט שמע את טיעוניהם של באי-כוח בעלי הדין, וביום 13.4.03 החליט כי "בנסיבות העניין, ובעיקר בשל דברי האב, סבורני כי יש מקום להתיר למבקש לחגוג את ליל הסדר בחיק משפחתו, ולשם כך לשחררו למספר שעות מהמעצר בעיקר לאור התחייבותו של אביו להודיע למשטרת ישראל על כל הפרה שתהיה, אם תהיה, של המבקש." זאת אמר בית המשפט, למרות קביעתו כי על-פי התרשמותו "מדובר באדם אלים". בית המשפט הורה על שיחרורו של המשיב ביום 16.4.03 בשעה 15:00 עד ליום 17.4.03 בשעה 12:00. כל-כך לעניין האישום השני.

8.במקביל פנה המשיב אל בית המשפט המחוזי באותה בקשה עצמה לשיחרור ממעצר. בקשה זו עלתה ובאה לפני כב' השופט דרורי, ובלא להזמין את המדינה לדיון החליט השופט כי "היות וההליך לפניי מבוסס היה על ההליכים בכתבי האישום שהיו בפני בית משפט השלום...אני מורה כי המבקש יוכל לצאת מהכלא לליל הסדר ע"פ אותם תנאים שקבע בית משפט שלום (כב' השופט ברקלי בהחלטתו מיום 13.4.03)".

9.על החלטה זו האחרונה הערר שלפניי.

10.קראתי את המסמכים שהוגשו לפניי והוספתי ושמעתי טיעונים על-פה מפי באי-כוח בעלי הדין. ראשית לכל אומר, שהחלטתו של בית המשפט המחוזי החלטה פגומה היא מעיקרה הואיל וטענות המדינה לא נשמעו כלל לפני בית המשפט. גם אם אמרנו כי בנסיבות חריגות רשאי בית משפט להידרש לבקשה המוגשת לפניו בלא לשמוע את שני בעלי הדין, בענייננו שלנו - שאני, שלא היתה כל מניעה לזמן את המדינה לדיון להשמעת טיעוניה. ואולם עיקר הוא בגופו של עניין, לאמור, בשאלת ההצדק לשחרר את המשיב ממעצרו כהחלטתו של בית המשפט המחוזי (ובמהותם של דברים - כהחלטת בית משפט השלום אף הוא), וכך מכמה וכמה טעמים.

11.ראשית לכל ניזכר בהלכה, ולפיה "בדרך כלל אין זה רצוי כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו לשחרר עצור בערובה כדי לאפשר חופשה זמנית ממעצר": בש"פ 5874/02 - אטיה , פ"ד נו(5) 865, 869ג. עוד נזכור, ש"ככלל, אין זה סביר שאדם יהיה משוחרר לחופשה אם נקבע על ידי בית משפט כי נשקפת ממנו מסוכנות המחייבת את מעצרו עד לתום ההליכים" ( שם , 868ו). בענייננו שלנו הוכיח המשיב עצמו כאדם המסוכן לכלל וליחיד. כך בהרשעתו הראשונה, כך באישום הראשון, כך באישום השני וכך בהפרת תנאי "מעצר הבית" שהושתו עליו. תמהני מה עוד ניתן היה לעשות למשיב ולא נעשה. אכן, נפתחו לפניו פתחי הצלה עוד ועוד אך המשיב לא בא בשער אלא המשיך בדרכו העקלקלה. ליבי ליבי לאם ולאב, ואולם מה נעשה וחובה היא המוטלת עלינו להגן על היחיד ועל הכלל.

12.זאת ועוד: היעתרות לעותר פירושה הוא, להלכה ולמעשה, היעתרות לעוד מאות של עצירים במעמדו, דהיינו, עצירים שמסוכנותם לציבור הוכחה בעליל ומבקשים הם חופשה קצרה בהשגחה מיוחדת. לעניין זה אין לנו אלא לצטט מדברים שנאמרו במקום אחר, והם אלה: "לא שמענו...כל טעם ראוי שיזכה את המשיב באשר אחרים אינם זכאים לו. יסוד השיוויון הוא מוסד מוּסד בעשייתה של רשות השלטון, ולא נמצא לי מה טעם יזכה המשיב בזכות שאחרים אינם זוכים לה." (בש"פ 2627/99 - חיים ברל , לא פורסם). באותו עניין סירב בית המשפט לאפשר לעציר להשתתף בטקס ברית מילה של נכדו, ודברים שנאמרו שם ייאמרו אף כאן.

יתר על כן: חג הפסח הוא אמנם חג החירות, ואולם מדוע לא נגזור גזרה שווה ממנו לחג השבועות, לחג הסוכות, לראש השנה, ליום הכיפורים ואפשר לחגים ולמועדים נוספים. ומדוע ייגרע חלקה של השבת מעת לעת? גם בלא להעמיק חקר נבין מעצמנו כי היעתרות למשיב - ונדגיש: בהיעדר נסיבות חריגות במיוחד - תקרע פתח כפיתחו של אולם, ועל דרך זו נגזור גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. אדם שהוכיח כי מסוכן הוא ליחיד ולכלל ובית משפט הורה בשל כך על מעצרו עד תום ההליכים, מסוכן הוא גם אם ייצא לחופשה לזמן קצר, ובהיעדר נסיבות חריגות במיוחד אין הצדק לשחררו ממעצרו ולו לתקופת שעות או ימים.

13.סוף דבר: למדנו ושנינו: "... כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן ... ורבנן אמרין כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שמידת הדין פוגעת בו" (קוהלת רבה, פרשה ז, פסוק ט"ז, ד"ה "אל תהי צדיק"). צר לי על האימא, צר לי על האבא, צר לי על המשפחה, אך אינני רואה מנוס מביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי.

14.הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת.

היום, י"ד בניסן תשס"ג (16.4.03).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03036480_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il