בש"פ 3648/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן חמו ) ב-מ"ת 11290-01-12 מיום 6.5.2012, אשר הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. העורר 1 סובל ממחלה מולדת בשם Klipple Trenaunay הפוגעת בכלי הדם ובמערכת הלימפה. לטענתו, מרפאת הכלא איננה מסוגלת לטפל באופן מספק במצבו הרפואי, ועל כן יש לשחררו לחלופת מעצר. העורר 2 משותק בפלג גופו התחתון עקב תאונת עבודה, והוא מרותק לכסא גלגלים. לטענת העוררים, הנאשמים בעבירות ביטחוניות שבוצעו באמצעות רשת האינטרנט, נוכח מצבם הרפואי, אופי העבירות והעובדה כי לא נשקפת מסוכנות של ממש ממעשיהם – יש לשחררם לחלופת מעצר.

כתב האישום

2.

ביום 5.1.2012 הוגש כתב אישום נגד העוררים, יחד עם 2 נאשמים נוספים. על פי כתב האישום, העוררים הינם אחים תושבי כפר כנא, אשר עמדו בקשר באמצעות הרשת החברתית פייסבוק עם פעילי ארגון החמאס בשומרון ובחברון, ואף נפגשו עימם. העורר 1 התכתב עם אדם תושב חברון בכינויים בדויים, והביע את כוונתו להצטרף לארגון החמאס, להשיג נשק ולבצע פיגועים כנגד יהודים. לצורך כך אף עדכן את האדם עימו התכתב כי נפגש עם אחד הנאשמים האחרים בפרשה (שאינו צד לערר זה), במטרה להעביר לו נשק ומידע מודיעיני לצורך ביצוע פיגועים. בנוסף לכך נפגש עם הנאשמים האחרים בפרשה ביודעו שהם פעילי חמאס, ידע על כוונות להשיג נשק ולעשות בו שימוש לצורך פיגועים, עמד עם הפעילים בקשר טלפוני ואינטרנטי, והתבקש לקחת חלק באיסוף מידע מודיעיני ובגיוס סוכנים. כן עמד העורר 1 בקשר עם פעיל חמאס נוסף, שנעצר בגין כוונה להוציא לפועל פיגוע בירושלים. בגין האמור הואשם העורר 1 בשלושה אישומים של עבירות מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשניים מאישומים אלו, גם בעבירה של קשר לסיוע לאויב במלחמה, לפי סעיפים 92 ו-99 לחוק זה.

העורר 2, על פי הנטען בכתב האישום, עמד אף הוא בקשר אינטרנטי עם פעיל חמאס בחברון, שתכנן להוציא לפועל פיגוע בישראל. לצורך כך עשה שימוש בכינויים בדויים שונים באינטרנט. הוא הסכים לסייע לפעיל החמאס בהוצאה לפועל של פיגועים בישראל, ואף לקח חלק פעיל בניסיון לארגן פיגוע שכזה. כן הסכים להיפגש עם פעיל חמאס נוסף, אשר עמד לבצע פיגוע ואף נעצר, לאחר שתיאמו להיפגש באינטרנט.

בגין האמור הואשם העורר 2 בשני אישומים של מגע עם סוכן חוץ, עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה אחת של קשר לסיוע לאויב במלחמה, לפי סעיפים 92 ו-99 לחוק זה.

הליכי המעצר

3.

יחד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 6.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה למכביר בתיק, לרבות הודאות מפורטות של העוררים שקשרו עצמם למעשים המופיעים בכתב האישום. בית המשפט עמד על כך שעבירות ביטחוניות מצדיקות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים בשל קיומה של חזקת מסוכנות, וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה מכלל זה. בית המשפט קבע כי פעילותם של המשיבים היא מתמשכת ומצביעה גם על מסוכנות אישית. נוכח מצבם הרפואי של העוררים, נכון היה בית המשפט לבחון חלופות מעצר בעניינם. בית המשפט עיין בחוות דעת רפואיות שהגישו העוררים והמשיבה. בית המשפט ציין כי למעשה הטיפול שמקבל העורר 1 במהלך מעצרו למחלה ממנה הוא סובל הוא טוב מהטיפול שקיבל בביתו עובר למעצרו. כן עלה מחוות דעת שהגישה המשיבה כי שירות בתי הסוהר מסוגל לתת מענה רפואי הולם למחלתו של המשיב 1, בשים לב לכך שמדובר במחלה חשוכת מרפא, וכי אין חשש שהחזקת העורר במעצר תביא להידרדרות מצבו הרפואי. אף באשר לעורר 2, חיווה שירות בתי הסוהר את דעתו כי הוא מסוגל לתת לו מענה רפואי וסיעודי הולם. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

הערר

4.

לטענת העוררים, מצבו הרפואי של העורר 1 מידרדר במעצר, והמענה הרפואי אותו הוא מקבל איננו מספק. העורר 1 טוען כי נגרמות לו בצקות והתנפחויות ברגליו ובאשכיו, אשר עלולות להביא לפגיעות בלתי הפיכות, וכי רופא שביקר בבית המעצר ובדק אותו מצא כי הטיפול שהוא מקבל איננו עונה לצרכיו. יצוין, כי חוות דעתו זו של הרופא עמדה בפני בית המשפט המחוזי בהחלטתו האמורה להשאיר את העורר 1 במעצר. שני העוררים יחד טוענים כי יש לבחון חלופת מעצר בעניינם, וזאת משום שלא נשקפת מהם סכנה של ממש, וכי במעשים המיוחסים להם לא גרמו לנזק בפועל לביטחון המדינה. העוררים טוענים כי ההליך המשפטי עשוי להמשך חודשים ארוכים, ומשכך יש להורות על עריכת תסקיר מעצר ולשחררם לחלופת מעצר. ב"כ העוררים טוען כי כל האירועים הם פנטזיות של אנשים זרים, ואין נשקפת מהעוררים סכנה. הוא קובל על כך שהעורר 1 אינו מקבל את הטיפול לו הוא זקוק: מסאז' טיפולי, ובדיקה של מומחה לכלי דם.

דיון והכרעה

5.

השאלה הטעונה הכרעה היא האם המצב הרפואי של העורר 1 מאפשר להחזיקו במעצר. לגבי העורר 2 לא ראיתי כל קושי: הנסיון השיפוטי מלמד כי אנשים משותקים נמצאים במעצר או במאסר, וגם הובהר בבית המשפט המחוזי כי שירות בתי הסוהר מסוגל לתת מענה להחזקתו של העורר 2 ולטיפול הרפואי והסיעודי בו. העניין סבוך יותר לגבי העורר 1. לגבי עורר זה אני מורה לאחר שיג ושיח עם הצדדים, כי תוך 14 ימים יובא העורר בפני ד"ר חן דוד, מומחה לכלי דם בבית חולים אסף הרופא, ואם לא יתאפשר הדבר – בפני מומחה אחר לכלי דם. הרופא יעלה על הכתב את קביעותיו בשאלה אם ניתן להחזיק את העורר 1 במעצר, מהו הטיפול שהעורר זקוק לו, ואם יסבור כי יש צורך בהמשך מעקב על ידו, ייתן הוראות מתאימות. העתק המכתב יועבר לסניגור.

בדיון נמסר, בעקבות בירור, כי פיזיוטרפיסטית תגיע לעורר 1 בעוד כשבועיים ותעניק לו טיפול של 3-4 פעמים בשבוע. נוכח הטענה – ששירות בתי הסוהר אינו מסכים לה – כי חלה החמרה במצבו של העורר, יבחן שירות בתי הסוהר אם יתבקש לכך, אפשרות להביא בינתיים פיזיוטרפיסט פרטי למעצר.

6.

כמובן שאם תהא חלילה החמרה, ותהיה הצדקה לבקשה כזו, ניתן יהיה לבקש עיון חוזר.

7.

בכפוף לאמור – הערר נדחה.