בש"פ 3650/15 תאמר אבו מוסא נ. מדינת ישראל

לעורר מיוחסים בכתב האישום שהוגש נגדו שלושה מעשי שוד שבהם גנב את רכביהם של שלושה מתלוננים (ומכשירים סלולריים של שניים מהם), תוך שהוא דורש מנהגי הרכבים לצאת מרכביהם כשהוא מנופף לעברם בחפץ כסוף הנחזה לאקדח. יצויין כי במהלך כל מעשי השוד המיוחסים לעורר הוא נהג ללא רשיון נהיגה (רשיונו נפסל כחלק מתנאי שחרורו המוקדם החל מ-27.10.2014). כן הואשם העורר בשיבוש מהלכי משפט, עת הורה לאחותו שהתייצבה לחקירה במשטרה לשמור על זכות השתיקה ולא להשיב על כל שאלה שתישאל.

העורר הודה בחקירתו במיוחס לו בכל הנוגע לשניים ממעשי השוד ובאי כוחו הסכימו לקיום ראיות לכאורה בהתייחס לאותם מעשי שוד ולגבי האישום המתייחס לשיבוש מהלכי משפט.

תסקיר מעצר מיום 19.5.2015 מצביע על כך שלעורר דפוסי פעולה מרדניים ואימפולסיביים וכי הוא סובל מהעדר גבולות פנימיים. להערכת שירות המבחן, רמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד העורר היא בינונית (הגם שתוצאות אפשריות של התנהגות זו, הוערכו כממוקמות ברמת חומרה נמוכה). השירות בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר (בית קרובי משפחתו ברהט, בפיקוח שני בני דודיו), אך לא המליץ על שחרור לחלופה זו.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירת העורר לשחרורו לחלופת המעצר שהוצעה, בהתבססו על תסקיר שירות המבחן ועל עברו של העורר, וכן בהתחשב בכך שביצע את המעשים שיוחסו לו בהיותו אסיר ברשיון.

איני רואה לנכון, במסגרת ההליך שלפני, לקבל את טענת העורר לפיה הודאתו במיוחס לו נגבתה תוך הפעלת לחץ פסול, ושמורה לו הזכות להוכיח את טענתו במסגרת התיק העיקרי בעניינו. כמו כן, אין זו העת לבחון את שאלת מצבם הנפשי ואופן התנהלותם של חלק מהמתלוננים, שלטענת בא כוחו של העורר לא חשו מאויימים או שלא סברו כי החפץ בו נפנף העורר הינו אקדח. נוכח הערכת שירות המבחן את קווי אישיותו ומסוכנותו של העורר, נוכח עברו הפלילי ובהתחשב בכך שביצע את המיוחס לו בהיותו אסיר ברשיון (דהיינו הפר את האמון שניתן בו), אין הצדקה להורות על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת.

ככל שהעורר מעוניין להציג בבוא היום חלופה הדוקה יותר, שלפי דברי בא כוחו תכלול איזוק אלקטרוני ושלושה מפקחים נוספים, יש להניח כי זו תיבחן על ידי בית המשפט המחוזי בכובד ראש.

אשר על כן, הערר נדחה.