בש"פ 3658/03 מדינת ישראל נ. יחיא טורק

1.בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, מתוקף סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: "חוק המעצרים").

המשיבים, כולם,עצורים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת.פ.ח 1145/02 (משיב 1) ובת.פ.ח 1146/02 (משיבים 7-2).

2.האישומים המיוחסים למשיבים, נוגעים בעיקרם לשתי פרשיות.

פרשיה אחת, מפורטת באישום הראשון שת.פ.ח 1146/02, בו נטען כי האחים, המשיבים 2 ו-3, ניסו לרצוח ביריות אח אחר, הוא המשיב 1, בעקבות סכסוך שהתפתח ביניהם, על רקע של שמירת כבוד המשפחה ובשל סירובו של המשיב 1 לרצוח את אשתו, שנחשדה על ידי המשיבים 2 ו-3 בכך, שהיא בוגדת בבעלה.

בעקבות הירי נפצע המשיב 1 ונזקק לניתוח ולאשפוז.

בגין מעשים אלה, מואשמים המשיבים 2 ו-3 בעבירה של ניסיון לרצח ובעבירה של ניסיון לשידול לרצח, בדרך של איומים.

3.מן הבקשה וצרופותיה עולה כי בעקבות פרשה זו, חשף המשיב 1 בפני חוקרי המשטרה פרשיות פליליות שונות וביניהן הפרשה הנוספת העומדת במוקד כתב האישום, שהוגש נגד המשיב 1 עצמו בת.פ.ח 114/02 וכן נגד המשיבים 7-2, כל אחד לפי חלקו, בת.פ.ח 1146/02 (האישומים השני, השלישי והרביעי).

פרשה זו עיקרה קשר שקשרו המשיבים כולם, על פי הנטען, לרצוח את בני משפחת חמאד ואת מקורביהם.

במסגרת הקשר, כך נטען, ניסו המשיבים 7-2 לחטוף ולרצוח את עבד קזז, המקורב למשפחת חמאד, תוך שהמשיבים 4, 5 ו-6 מתחזים לאנשי משטרה ועושים שימוש ברכבו של המשיב 3, שהצטרף אליהם, מסוג מזדה לבנה, המצוי בשימוש המשטרה.

באישום השלישי, מיוחס למשיבים 3 ו-5, מעשה רציחתו של ריאד חמאד. כמו כן, מיוחסת למשיב 2, יחד עם משיבים 3 ו-5 עבירה של קשירת קשר לרצח ריאד ולמשיבים 2 ו-3 מיוחסת, בנוסף לכך, גם עבירה של יריות באזור מגורים.

רצח נוסף של בן משפחת חמאד, אנואר, בוצע, על פי הנטען בכתב האישום בת.פ.ח 1146/02 (האישום הרביעי), על ידי המשיבים 2 ו-3.

רצח אנואר מיוחס גם למשיב 1 בכתב האישום הנפרד, שהוגש נגדו, כאמור, בת.פ.ח 1145/02. כמו כן, מיוחסות לו בפרשת חמאד העבירות הנוגעות לקשירת קשר לביצוע פשע, סיוע בחטיפה וברצח בענין קזז וסיוע לרצח בענין ריאד.

בנוסף לכל העבירות שפורטו, מיוחסת למשיבים 1 ו-3, גם עבירה של החזקת נשק, הכולל אקדחים ותחמושת, לבנת חבלה, נפץ חשמלי רימוני-גז ועוד.

4.כתבי האישום בת.פ.ח 1145/02 ו- 1146/02 הוגשו ביום 1.8.02, אך בשל תהליך מתמשך של לימוד החומר, תיקון כתבי-האישום ודחיות שנתבקשו מעת לעת, הושלם שלב מתן תשובת המשיבים, כולם, לאישומים רק ביום 26.11.02.

ההחלטה בדבר מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, ניתנה תחילה בהסכמה, תוך שהמשיבים 7-2 שומרים על זכותם לפנות לבית המשפט ולטעון לענין המעצר בכל שלב.

המשיב 1 הסכים למעצרו עד תום ההליכים נגדו בת.פ.ח 1145/02, כחלק מהסכם עד-המדינה שנערך עימו וכחלק מאותו הסכם, אף הודיע על הסכמתו לבקשת ההארכה, נשוא החלטה זו.

הסכמות נוספות לבקשת ההארכה ניתנו גם על ידי המשיבים 3 ו-4 והחלטות בעניינם ניתנו בהתאם ובנפרד.

החלטה זו עניינה, איפוא, בהארכת מעצרם של המשיבים 2, 5, 6, ו-7.

5.שלב שמיעת ההוכחות בת.פ.ח 1146/02, החל ביום 13.3.03, דהיינו, כשישה חודשים לאחר מעצר המשיבים עד תום ההליכים וכשלושה חודשים לאחר קבלת תגובת המשיבים לאישומים. עיכוב זה, בפתיחת שלב ההוכחות, טעון הסבר ובאת-כוח המבקשת הבהירה כי מדובר בפרשה מסועפת, מורכבת וייחודית, אשר הצמיחה מספר כתבי אישום, והצריכה קביעת הרכבים שונים, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לשמיעת ההליכים במקביל. מצב דברים זה יצר קושי ארגוני והצריך הערכות מיוחדת.

כך קרה, שתחילה נקבעו לדיון בת.פ.ח 1146/02 מועדים להוכחות, במהלך החודשים ינואר ופברואר שנה זו, בפני הרכב בראשות סגן הנשיא בר-אופיר, אך אלה בוטלו בהחלטה מיום 24.12.02.

לאחר מכן, הוקם על ידי הנשיא גורן הרכב מיוחד בראשות השופט ש. טימן, לשמיעת התיק ואכן, מאותו שלב ואילך, מתקדמת שמיעתו באופן נמרץ וענייני, תוך שיתוף פעולה ראוי לציון מצד הסנגורים.

כך התאפשרה עד כה, במהלך החודשים מרץ ואפריל, שמיעת שלושים ושניים עדים, לאורך שמונה ישיבות. כמו כן, נקבעו שש-עשרה ישיבות נוספות במהלך החודשים אפריל, מאי ויוני, בהם אמורה, על פי הערכת באת-כוח המבקשת, להסתיים פרשת התביעה, הכוללת את העדת עד המדינה, המשיב 1.

באת-כוח המבקשת הדגישה כי נעשה מאמץ גדול ליעל את הדיון ולקצרו, ולצורך כך, אותרו על ידה עשרות עדים טכניים מתוך 119 עדי התביעה, ולגביהם נתבקשה הסכמת הסנגורים להגשה, ללא צורך בהעדתם. באשר לחלק מעדים אלה, כבר נתקבלה הסכמת הסנגורים וכמו כן, הושג ויתור על הצגת הקלטות המתעדות את חקירות המשיבים והוצגו בהסכמה 502 מוצגים, המחזיקים עשרים ושבעה קלסרים, ובהם חוות-דעת פתולוגיות, בליסטיות ואחרות וכן הודעות המשיבים.

לצורך ניצול מירבי של הזמן, אף נתקיימו עד כה מספר ישיבות, בהן שוחררו מהתייצבות חלק מן הסנגורים, שהמועד לא התאים להם, ובאותן ישיבות נשמעו עדים, שאינם נוגעים לנאשמים המיוצגים על ידם.

6.בהתחשב במורכבותן של הפרשיות נשוא כתב-האישום, בריבוי הנאשמים ובמאמץ הכביר המושקע לקידום הדיון וסיומו, למרות אילוצי המערכת, עותרת המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים 2, 5, 6 ו-7, למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 1.5.03, עת נוקפים תשעה חודשים למעצרם עד תום ההליכים.

7.באי-כוח המשיבים 2, 5, 6 ו-7 מצידם הדגישו בטיעוניהם את העקרון לפיו הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים, על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, הינו החריג ואילו הכלל הוא כי יש לסיים את ההליכים בתוך תשעה חודשים, אחרת ראוי לשחרר את הנאשם (בש"פ 3241/99 מדינת ישראל נ' מוחמד אלעאסם (לא פורסם) ובש"פ 9101/00 מדינת ישראל נ' ולרי שמידט (לא פורסם) ).

כמו כן, העלו באי-כוח המשיבים טענות בדבר הכירסום שחל בראיות התביעה, במהלך שמיעת ההוכחות ול גישתם מן הראוי להביא עובדה זו בחשבון במסגרת השיקולים ששוקל בית-המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר, על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים.

8.אכן, יתכנו מקרים בהם כירסום בראיות התביעה, במהלך שמיעת העדויות, עשוי להיות שיקול המובא בחשבון לצורך שאלת הארכת המעצר, אך זאת רק כאשר יש בידי הסנגורים להצביע על מהפך של ממש המעמיד את מסכת ראיות התביעה ככלי ריק.

בכל מקרה אחר, על הסנגורים לפנות לאפיק של עיון חוזר, המהווה את "דרך המלך" לבירור שאלת קיומן של ראיות לכאורה, לצורך מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 3956/99 מדינת ישראל נ' יצחק חדיף (לא פורסם) ).

במקרה שלפנינו, אכן פנו, לפחות חלק מן המשיבים, לאפיק המיועד לבירור שאלת קיומן של הראיות לכאורה ואף העלו את טענותיהם בענין הכירסום שחל, לשיטתם, בראיות התביעה, אך בית-המשפט לא מצא ממש בטענות אלה.

כך דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בהחלטתו מיום 15.12.02 את בקשתם של משיבים 6 ו-7 לבחינת מעצרם עד תום ההליכים וערר שהגישו בענין זה, נדחה על ידי השופט אנגלרד בהחלטה מיום 19.1.2003. כך נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 24.3.03, בקשה דומה שהגיש המשיב 5 לבחינת מעצרו,

לאחר שהחלה שמיעת ראיות התביעה.

9.באי-כוח המשיבים 6 ו-7 העלו טענה נוספת ולפיה חלקם של משיבים אלה, הוא שולי, יחסית, בפרשה כולה ועל כן, יש להבחין בינם ובין הנאשמים העיקריים ואין מקום לפקוד עליהם את מורכבות התיק ועומס הראיות הנדרש לצורך בירור האישומים כולם.

טענה זו אין בה ממש.

על-פי הנטען בכתב-האישום, נטלו המשיבים 6 ו-7 חלק בהתארגנות עבריינית, ששמה לה למטרה לחסל את משפחת חמאד.

אכן, היוזמה להתארגנות זו וכן מעשי הרצח שבוצעו, מיוחסים, בעיקר למשיבים 3,2,1 ו-5, אך בכך אין כדי להצדיק את הטענה כאילו העבירות המיוחסות למשיבים 6 ו-7 שוליות הן.

ראשית וכפי שכבר צוין, מיוחסת למשיבים אלה, באישום השני, עבירה של קשירת הקשר לביצוע פשע, בכל הנוגע לחיסול משפחת חמאד ומקורביה.

כמו כן, מיוחסות למשיבים אלה באותו אישום, עבירות חמורות ביותר של ניסיון חטיפה וניסיון לרצח, בכל הנוגע לקזז ועבירות אלה, אינן שוליות כלל וכלל, לא כשהן עומדות לעצמן וגם לא בהשוואה לעבירות המיוחסות ליתר המשיבים.

אכן, בהחלטתו, בערר שהגישו משיבים 6 ו-7 לבית-משפט זה בענין מעצרם עד תום ההליכים, ציין השופט אנגלרד כי חומרת העבירות, שביצוען מיוחס לעוררים מובהקת ומצביעה על מסוכנותם הרבה. בשל מסוכנות זו, נדחה הערר שהגישו על מעצרם.

דברים אלה, יפים ונכונים הם גם כיום, והם יפים ונכונים ביתר שאת, בכל הנוגע למשיבים 2 ו-5, להם מייחס כתב-האישום גם עבירות של רצח.

לכל אלה, יש להוסיף את עברו המכביד של המשיב 2 בעבירות אלימות.

10.מסוכנותם הרבה של המשיבים 2, 5, 6 ו-7 ואופי העבירות המיוחס להם, יש בהם כדי להטות את הכף לטובת האינטרס הציבורי, הקיים במיצוי ההליך השיפוטי בתיק זה, בעוד המשיבים נתונים במעצר וזאת, משיקולים של שלום הציבור ובטחונו. במערך האיזונים, שיש להפעיל במקרים כגון דא, יש איפוא להעדיף את הארכת המעצר המבוקשת, על פני זכותם של המשיבים לחירות, זכות, אשר ראוי כי תיסוג, לעת הזו, אל מול השיקולים שצוינו.

סוף דבר – על אף העיכוב שחל בפתיחת שלב ההוכחות, בשל אילוצי המערכת, שוכנעתי כי לפחות מאז מרץ 2003, אכן נעשה מאמץ מיוחד ויוצא דופן לקדם את שמיעת ההוכחות ולהביא את ההליך לכלל סיום במהירות האפשרית.

בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל וכן בהתחשב במורכבותו הרבה של ההליך המקיף מספר לא מבוטל של אישומים ונאשמים ומצריך שמיעת עדים רבים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

אני מורה, איפוא, על הארכת מעצרם של משיבים 2, 5, 6 ו-7 לתשעים ימים נוספים, החל מיום 1.5.03, או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1146/02, לפי המוקדם.