בש"פ 3670/10 מדינת ישראל נ. חמדאן שהב

בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק וחבלה בכוונה מחמירה. על-פי כתב האישום נודע למשיב כי שניים אחרים מתכוונים לגרום לחבלה חמורה, למום או לנכות למתלונן. יום לאחר מכן נסע המשיב יחד עם אותם שניים ברכב וראה שם אקדח וכדורים. השלושה נסעו למקום הימצאו של המתלונן, שם ירה אחד האחרים במתלונן מטווח קצר שלושה קליעים. המתלונן נמלט מהמקום והשלושה נמלטו אף הם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. כן נקבע כי נגד המשיב קמות עילות וחזקות מעצר. עם זאת הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר לצורך בחינתה של חלופת מעצר המרוחקת לפחות 70 ק"מ מג'סר אלזרקא. תסקיר המבחן התקשה לבוא בהמלצה וסבר כי יש לקבל תחילה חוות דעת פסיכיאטרית. בעקבות חוות הדעת שהוגשה ניתן צו הסתכלות בעניינו של המשיב, ולאחר מכן ניתנה חוות הדעת הפסיכיאטרית שקבעה כי אין כל עדות למחלת נפש אצל המשיב. בעקבות כך הוגש תסקיר מבחן שלא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופה נוכח קושי בהערכת מידת הסבירות להישנות עבירות מטעמו. גם תסקיר משלים שהוגש לא המליץ על חלופה כלשהי. בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי בינתיים חל כרסום בראיות והורה על הגשת תסקיר משלים נוסף. לאחר הגשת תסקיר זה, שאף הוא לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בקשה נוספת שהוגשה בטענה של כרסום בראיות נדחתה. בינתיים ניתנה החלטה המאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 1196/10, השופטת פרוקצ'יה).

3.

באשר למשפט המתנהל הרי שביום 27.1.10 הסתיימה פרשת התביעה. מספר דיונים שנקבעו לצורך שמיעת עדי ההגנה נדחו תוך ביקורת חריפה של בית המשפט המחוזי על התנהלות ההגנה. ביום 12.4.10 החלה ההגנה בהבאת ראיותיה. חקירתו של המשיב הסתיימה, וכן נשמעה עדת הגנה נוספת. מועד להמשך שמיעת הראיות נקבע ליום 17.5.10, אך דווח כי המדינה מתכוונת להגיש בקשה לדחיית מועד זה.

4.

משתמה תקופת ההארכה הראשונה שבה ופנתה המדינה בבקשה זו להארכה נוספת של מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. באת-כוח המבקשת טענה כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות קשה. המשיב אמנם לא ירה בעצמו, אך מדובר בעבירה משותפת והדבר מעיד על מסוכנות. כן טענה כי התסקירים לא הצליחו למצוא חלופה מתאימה, וכי כרגע תלויה ועומדת בקשה לעיון חוזר שעניינה בהצעת חלופה חדשה. לטענתה, כעת מתנהל המשפט בקצב סביר לאחר מספר דחיות מטעם ההגנה.

5.

בא-כוח המשיב טען כי בתיק זה נעשו שיבושים מכוונים מטעם המשטרה, וכי אף היה שיהוי ניכר במסירת קלטות ותמלילים לידי ההגנה, דבר שיצר עיוות דין. עוד טען הסנגור כי בית המשפט המחוזי סבר בעיקרון שיש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך לא נמצאה חלופה מתאימה. כרגע דן בית המשפט המחוזי בחלופה חדשה שהוצעה. עוד הוא ציין כי שני השותפים לאירוע הגיעו להסדר טיעון, כאשר על אחד מהם נגזרו חמש שנות מאסר, ועל השני נגזרו שנתיים מאסר בלבד. הוא ציין כי המשיב שוהה במעצר מזה כשנה. עוד טען הוא כי החשש להשפעה על עדים כבר לא קיים. הסנגור הוסיף וטען לעניין הראיות כנגד מרשו.

6.

דין הבקשה להתקבל, אך רק בחלקה. אמנם אין להמעיט בחומרת העבירות המיוחסות למשיב, אך עם זאת ברור אף מקריאת כתב האישום שחלקו של המשיב מבין שלושת המעורבים הוא הקטן ביותר. המשיב שוהה מזה שנה במעצר, כאשר על אחד מהשותפים לאירוע נגזרו, במסגרת הסדר טיעון, שנתיים מאסר בלבד, ועל השותף המרכזי נגזרו חמש שנות מאסר. כמו כן, מאחר שפרשת התביעה הסתיימה החשש להשפעה על עדים פחת באופן משמעותי. יוער כי אף בית המשפט המחוזי סבר כי יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולפיכך בחן חלופות שונות וביקש תסקירים רבים לבחינת אפשרות זו. רק לאחר שלא נמצאה חלופה מתאימה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. עם זאת, משהתברר בדיון בפניי כי בפני בית המשפט המחוזי תלויה ועומדת בקשה לעיון חוזר מטעם המשיב, במסגרתה הוצעה חלופת מעצר חדשה, אני סבורה כי יש להיענות חלקית לבקשת הארכת המעצר, וזאת על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון חלופה זו ולהורות על תנאי השחרור המתאימים.

לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים יום בלבד, החל מיום 27.5.10 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 17442-05-09 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.