בש"פ 3678/02 משה דדון נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בגין עבירות נגד הרכוש. מתכוון לבקש לצרף להם עבירות נוספות המיוחסות לו, ולהודות בהן.

העבירות כוללות התפרצות למסעדה בתל-אביב על-מנת לגנוב מתוכה, תוך שבירת דלת הכניסה, קבלת רכוש שהושג בפשע ואיומים בסכין על בעל הרכוש שסרב לשלם לידי העורר סכום כסף כתנאי להחזרת הרכוש הגנוב לידיו. כן הוא נאשם בנסיון לפציעה באיומים באחד המתלוננים.

העורר נעצר עד תום משפטו ובקשתו להתיר לו לשהות במוסד לגמילה מסמים מסוכנים, חלף מעצרו, נדחתה הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי שדן בערר על החלטת בית משפט השלום. בינתיים הסתיים משפטו ובית המשפט עומד לגזור את דינו. העורר שב והעלה בבית המשפט דלמטה, גם בשלב זה, את בקשתו להורות על שחרור בערובה עוד טרם מתן גזר הדין, כדי לאפשר לו שהות במוסד המיועד לגמילה מסמים. על בקשתו זו הוא חוזר היום.

בא-כוח המדינה מתנגד לבקשה ומסביר, כי עתה משעומד העורר בפני גזר דין שבמסגרתו ישקול בית המשפט הדן בעניינו גם את תסקיר שירות המבחן וגם את הבקשה לשהות במוסד לגמילה מסמים, אין מקום שבית משפט זה יתערב ויקבע בהחלטתו, בפועל, את תוצאותיו של גזר הדין.

בטענה זו יש ממש, ולכך יש להוסיף את העובדה כי אין פגם בהחלטת בית משפט קמא לא להפסיק את מעצרו של העורר על מנת לאפשר לו טיפול של גמילה. אכן, לעיתים מביא בית המשפט בחשבון בהחלטת המעצר את העובדה שהנאשם מצוי בעיצומו של תהליך גמילה שיש לשקול את השלמתו. לא כך כאשר נעצר אדם לאחר שביצע עבירה והוא מבקש עתה, את שלא עשה קודם לכן, לעבור תהליך של גמילה. העורר כלוא מזה מספר חודשים ועל-פי עדותו הוא מצוי באגף נקי מסמים, כך שניתן להניח כי הוא יוכל להשלים את טיפולי הגמילה במסגרת כותלי בית הסוהר או מיד לכשישתחרר.

כללו של דבר, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא כפי שנבחנו כבר בפני שתי ערכאות.

הערר נדחה.