בש"פ 3692/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפני בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים החל מתאריך 23.5.2012 או עד למתן גזר דין ב-תפ"ח 37885-08-11, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. התיק מתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ר' יפה-כ"ץ , א' ואגו ו- י' צלוקובניק ), ומן הבקשה עולה כי פרשת התביעה נסתיימה, ופרשת ההגנה מצויה בעיצומה.

כתב האישום

2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס להם שלוש עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(3) ו-345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק זה. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, בערב יום ה-2.8.2011 הזמינו המשיבים את א.ג. (להלן: המתלוננת ) לדירה באילת, בה התגוררו. משהגיעה לדירה, נעל המשיב 1 את דלת הדירה מאחוריה, והשלושה שמעו מוזיקה ורקדו בדירה. בשלב מסוים הבינה המתלוננת כי היא איננה יכולה לצאת, והיא רצה לחלון על מנת לזעוק לעזרה. המשיב 1 תפס את המתלוננת, סתם את פיה וסגר את החלון. לאחר מכן ביקשה המתלוננת לשוחח עם המשיב 2 בחדר השינה, על מנת לשכנע אותו לאפשר לה לצאת מן הדירה. בשלב זה, על פי כתב האישום המתוקן, נכנס המשיב 1 לחדר השינה וניסה להפשיט את המתלוננת בכוח. המתלוננת התנגדה, והמשיב 1 קרא למשיב 2 על מנת שיחזיק את המתלוננת. המשיב 1 כפה את עצמו על המתלוננת ובעל אותה, בעוד המשיב 2 אוחז בה. לאחר מכן הציע המשיב 1 למשיב 2 לאנוס גם כן את המתלוננת, וזה נענה להצעה ובעל אותה. לאחר מכן שב המשיב 1 ואנס את המתלוננת בשנית. בנוסף, גרמו מעשיהם של המשיבים לחבלות בידיה וברגליה של המתלוננת. המשיבים אפשרו למתלוננת לצאת מן הדירה רק כאשר שברה בקבוק ואיימה כי תחתוך את ידיה.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה למעורבות המשיבים במעשים המיוחסים להם; כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט מצד המשיבים, ובפרט להשפעה על המתלוננת; וכי נוכח עברו הפלילי של המשיב 1, יש יסוד סביר לחשש לסכנה לביטחון הציבור ולביטחון המתלוננת.

דיון ראשון בהארכת המעצר התקיים ביום 23.8.2011, ובו הסכימו באי כוח המשיבים למעצרם עד מתן החלטה אחרת. דיון נוסף התקיים ביום 1.9.2011, ובו טען בא כוח המשיב 1 כי יש כרסום בראיות לכאורה נגד המשיב 1. ביום 4.9.2011 ניתנה החלטה בעניינו של המשיב 1, בה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגדו. בית המשפט קבע כי היו סתירות בגרסאותיה השונות של המתלוננת, אולם נוכח העובדה שהמשיב 2 התוודה במשטרה על קיום האירוע, ונוכח הודעותיהם של עדים נוספים שפגשו במתלוננת לאחר האירוע – לא חל כרסום בתשתית הראייתית, ודי בה על מנת להורות על מעצר המשיב 1 עד תום ההליכים. בא כוח המשיב 1 ביקש לבחון חלופת מעצר בעניינו, אולם בשל עברו הפלילי של המשיב 1 והעבירות בהן נחשד, וכן מחשש להשפעה על עדים, דחה בית המשפט את בקשתו והורה על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

באשר למשיב 2, בדיון שהתקיים ביום 1.9.2011 הסכים בא כוחו לקיומן של ראיות לכאורה, וביקש דחייה של הדיון בעניינו ליום 8.9.2011, נוכח אפשרות של חילוף ייצוג. בדיון שהתקיים ביום 8.9.2011 ביקש המשיב 2 לבחון חלופת מעצר, ולשלוח אותו למוסד גמילה. בין היתר, טען המשיב 2 כי הוא משתף פעולה עם החקירה, וכי לא נשקפת ממנו מסוכנות. זאת, גם על סמך חוות דעת של פסיכיאטר מטעמו. המבקשת התנגדה לכך, משום שחוות הדעת לא בחנה לטענתה את מסוכנות המשיב 2, אלא בחנה את כשירותו למעצר בלבד, ומשום שהמשיב 2 לא החל בגמילה טרם מעצרו. כן טענה המבקשת כי המשיב 2 הפר בעבר תנאי שחרור שנקבעו לו. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר, ונוכח התסקיר שנערך הסכימה באת כוח המשיב 2 בדיון שנערך ביום 27.9.2011 למעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים; לאור הסכמת הצדדים, כך הורה בית המשפט. בדיון אף ביקשה באת כוחו של המשיב 2 לשמור את הזכות לבקש עיון חוזר מבלי להצביע על נסיבות חדשות, אם תימצא חלופת מעצר מתאימה למשיב 2 ויהיה צורך בתסקיר משלים, ובית המשפט נעתר לכך. ביום 11.10.2011 הגישה באת כוחו של המשיב 2 בקשה לעיון חוזר, לצורך בחינה של חלופת מעצר בבית מחסה "אמונה". מתסקיר משלים שערך שירות המבחן עלה כי אין הוא ממליץ לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר זו, ובעקבות דיון שהתקיים ביום 1.11.2011, קבע בית המשפט כי המשיב 2 יישאר במעצר עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בטענה שהמתלוננת לא הגיעה לתת עדותה בדיון ההוכחות, נדחתה על ידי בית המשפט ביום 11.3.2012.

התנהלות התיק והבקשה להארכת מעצר

4.

משפטם של המשיבים החל ביום 1.9.2011. ביום 5.3.2012 החל שלב ההוכחות במשפט, וביום 12.3.2012 נשמעה עדותה של המתלוננת. ביום 2.4.2012 נשמעו עדי התביעה האחרונים, ושניים מעדי ההגנה. מועד השלמת ראיות ההגנה קבוע ליום 10.6.2012. לטענת המבקשת, קצב התנהלות המשפט הינו משביע רצון. המבקשת טוענת כי נוכח מסוכנות המשיבים – הנלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם, וכן מעברו הפלילי של המשיב 1 (הכולל עבירות סמים, תקיפות, איומים, מעשים מגונים ועוד) – ובהיעדר חלופת מעצר מתאימה, יש להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, או עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, לפי המוקדם.

5.

המשיבים מתנגדים לבקשה. מבחינת התנהלות המשפט הצפויה, לדבריהם ישנם עדי הגנה רבים, המשיב 2 טרם העיד, אנו מתקרבים לפגרה, והמשפט עתיד להתמשך. המשיבים סבורים כי אין הצדקה לכך שמשפט זה יימשך מעבר לתשעה חודשים. עוד טוענים המשיבים ל"כרסום" בעדותה של המתלוננת – אך לטענה זו אין מקום, כידוע, בהליך זה.

דיון והכרעה

6.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין לשלול את האפשרות שהמשיבים יציעו לבית המשפט בשלב זה חלופות מעצר ראויות בדרך של מעצר בית, וכי בית המשפט יורה על בחינת חלופות ככל שיוצגו לו. אחרי ככלות הכל עדי התביעה נשמעו כולם, אין עוד לכאורה חשש להשפעה על עדים, ואף שהמשפט מתנהל בקצב סביר – בכל זאת חלפו עברו תשעה חודשים. אולם, לאור כל המתואר, האפשרות שהמשיבים ישוחררו ללא כל ערבות – וזו תהא תוצאתה של אי-העתרות לבקשתה של המדינה – אינה נראית לי. על כן נעתרת אני לבקשה, ומורה על הארכת מעצר כמבוקש. כאמור, המשיבים זכאים בכל עת להציע לבית המשפט לבחון, באמצעות תסקיר, אפשרויות שחרור למעצר בית.

7.

בכפוף לאמור אני נעתרת לבקשה ומורה על מעצר המשיבים ב-90 יום שתחילתם ביום 23.5.2012, או עד למתן פסק דין בעניינם, הכל לפי המוקדם.