בש"פ 3695/10 איגור סבובסקי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף), לפיה התקבל עררו של העורר באופן חלקי כך ששוחרר לחלופת מעצר תחת תנאים מגבילים.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של החזקת נשק בלא רשות. מכתב האישום עולה כי העורר החזיק שני אקדחים ללא רשות על-פי דין בדירתו בפתח-תקווה. העורר נעצר ביום 14.4.2010 ומעצרו הוארך בשמונה ימים. בחלוף תקופה זו הוגשה בקשה להארכת מעצרו בעשרה ימים נוספים לבית משפט השלום בירושלים. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט (כב' השופט ח' לי-רן) מיום 21.4.2010 (להלן: ההחלטה הראשונה ). במסגרתה נקבע כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא עד ליום 26.4.2010. כמו כן נאסר על העורר לעזוב את הבית זולת לשם קבלת טיפולים רפואיים, ונקבע כי עליו להפקיד ערבות בסך 3,000 ש"ח. ביום 26.4.2010 נעצר העורר פעם נוספת בשל חומר חקירה חדש שקשר את העורר לאירוע של חטיפה ושוד, ובית המשפט הורה על הארכת מעצרו בשבעה ימים.

בסופו של דבר כתב האישום שהוגש נגד העורר לא כלל את החשדות בדבר חטיפה ושוד, אלא עבירה של החזקת נשק ללא רשות בלבד. בד בבד להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס) קבע כי קמה עילת מעצר סטטוטורית בעניינו של העורר, כמו כן הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן ועל המשך מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר בחלקו, והורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו, בכפוף לתנאים הבאים: העורר יימצא תחת פיקוח אשתו למעט השעות בו היא מצויה בעבודתה, על העורר יותקן איזוק אלקטרוני וכן יפקיד העורר סכום נוסף של 12,000 ש"ח ויחתום על התחייבות עצמית בסך של 25,000 ש"ח, אשתו של העורר תחתום על התחייבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח.

3.

בערר שלפניי טוען בא-כוח העורר כי נגד העורר לא הוגש כתב אישום ביחס לחשדות החדשים, ולכן יש להשית עליו את התנאים שנקבעו בהחלטה הראשונה ובית המשפט אינו מוסמך לחרוג מהם. בעניין זה מבקש בא-כוח העורר להפנות לבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.10.2009) (להלן: פרשת קניוף ). בעניין זה מדגיש בא-כוח העורר כי המשיבה לא הגישה ערר על ההחלטה הראשונה, ויש לראות בכך הסכמה לאמור בהחלטה. לבסוף, עומד בא-כוח העורר על כך שהעורר הינו אספן כלי נשק, כפי שגם התרשם בית המשפט המחוזי, ולכן מידת המסוכנות הנשקפת ממנו נמוכה.

4.

באת-כוח המשיבה טוענת כי לבית המשפט המחוזי יש את מלוא שיקול הדעת לקבוע את תנאי שחרורו ומעצרו של העורר. כמו כן, התנאים שנקבעו בהחלטה תואמים את נסיבות העניין, שכן מדובר בעבירה המקימה עילת מסוכנות. בעניין זה מדגישה היא כי מחקירת המשטרה עולה כי העורר אינו אספן נשקים כפי שהוא מנסה לטעון, וכי איסוף או החזקת הנשק הנוסף עשוי להיות קשור בביצוע עבירות אחרות.

5.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר. מצאתי כי התנאים המגבילים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי הינם ראויים ואיני מוצאת בהם כל דופי. בא-כוח העורר מבקש לבסס את טיעונו על כך שאין לסטות מהתנאים שנקבעו בשעתו בבית משפט השלום בגדרה של ההחלטה הראשונה, מבלי שנערך דיון בראיות לכאורה ובהסתמך על פרשת קוניוף . בפרשה זו נידונה שאלת מעצרו של נאשם אשר התהלך חופשי או בתנאים מגבילים עובר להגשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים בעניינו וטרם עריכת דיון בראיות הלכאוריות העומדות כנגדו. נקבע כי כאשר בית המשפט מורה על מעצר ביניים של נאשם שלא היה עצור קודם לכן, על סמך עיון ראשוני בלבד בראיות לכאורה, ובלא שניתנה לנאשם או לבא כוחו הזדמנות נאותה לעיין בחומר החקירה, להעתיקו וללמוד אותו, הרי בית המשפט משנה לרעה את מצבו של הנאשם מבלי שניתנה לו אפשרות לטעון בעניינו. הדבר עומד בניגוד לזכות הטיעון הנגזרת מכללי הצדק הטבעי בהתאם לסעיף 21 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996. זכות זו מחייבת מתן אפשרות אפקטיבית לטעון בפני בית המשפט לאחר לימוד חומר החקירה. בהחלטה זו נקבע כי לכלל זה חריגים, לדוגמא שעה שקיימת דחיפות למעצרו של אדם בטרם ניתנה לו זכות הטיעון שכן הנזק לאינטרס הציבורי אם לא ייעצר יהיה קשה או בלתי הפיך. כמו כן נקבע כי כל מקרה יבחן לנסיבותיו, כאשר יש להעדיף ככלל את קיומה של זכות הטיעון והעיון.

6.

כפי שניתן לראות פרשת קניוף עוסקת במעצר ביניים של אדם שהיה משוחרר טרם הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים. במקרה דנן מדובר על אדם שהוחמרו תנאי שחרורו במסגרת החלטת הביניים בטרם ההכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ספק בעיני אם אפשר להקיש ממה שנקבע בפרשת

קניוף למקרה דנן, ואיני קובעת מסמרות בדבר. מכל מקום, איני סבורה כי בנסיבות המקרה שבפנינו הדבר מצדיק את שינוי התנאים המגבילים שהושתו על העורר וזאת לאור החריגים שנקבעו באותה פרשה.

ראשית, העורר היה עצור בעת הגשת הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, וזאת לאחר שנחשד במעורבות בעבירות חמורות יותר אשר בסופו של דבר לא הבשילו כדי כתב אישום. שנית, הנסיבות, וביניהן מציאת משתיקי קול בביתו של העורר, מעידות על מסוכנות וסותרות לכאורה את גרסתו של העורר בדבר תחביב אספנות נשק. לפיכך, היה מוצדק בנסיבות אלו כבר בשלב הביניים ובטרם הכרעה סופית בבקשה למעצר עד תום ההליכים, להחמיר במידה מסוימת את תנאי שחרורו ואיני רואה פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין זכותו של העורר לחרות לבין החשש למסוכנותו. מובן כי העניין יבחן ויקבע סופית על-ידי בית המשפט קמא במסגרת הדיון הקובע בבקשה למעצר עד תום ההליכים ואחר כך במסגרת התיק לגופו.

משאלה פני הדברים דין הערר להידחות.