בש"פ 3717/11 רון נעים עו"ד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כבוד השופטת ז' הרמן שלא לפסול את עצמה מלדון בהליך פלילי בעניינו של המבקש (ההחלטה מפורטת בפרוטוקול הדיון מיום 8.5.2011). בבקשה, ששוגרה בפקסימיליה ביום 15.5.2011 ונקלטה פורמאלית ביום 16.5.2011, נטען כי המבקש תר אחר עורך-דין חדש שייצגו נוכח השתלשלות העניינים המתוארת בבקשה; כי הבקשה מוגשת בתוך המועד הקבוע בדין והארכה הדרושה היא לארבעה ימים בלבד; וכי מצבו הרפואי של המבקש קשה, העניין שעל הפרק מהותי עבורו, והתיק טרם הועבר אליו מבא-כוחו הקודם. כן נטענו בבקשה טיעונים לגוף העניין. המדינה מצדה מתנגדת להארכת המועד המבוקשת וגורסת כי הבקשה היא בבחינת ניסיון נוסף של המבקש לסכל את קידום ההליך בעניינו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

המועד להגשת ערעור פסלות בהליך פלילי הינו תוך חמישה ימים (סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בענייננו, החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות ניתנה ביום 8.5.2011 במעמד הצדדים, ועל כן היה על המערער להגיש את הערעור עד ליום 15.5.2011. המערער שיגר את בקשתו להארכת מועד ביום 15.5.2011, והבקשה נקלטה כאמור ביום למחרת. בנסיבות אלה אין לומר כי התנהלותו של המבקש, בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה, מבטאת זלזול במועדים הקצובים בדין. המבקש עתר לארכה של 4 ימים. לא מדובר בארכה גדולה אם כי גם לא זניחה, במיוחד בשים לב לכך שמדובר בערעור פסלות שצריך להתברר במהירות האפשרית. ככלל, הגישה בכל הנוגע להארכת מועד בענייני פסלות אינה ליבראלית, עם זאת כאשר מדובר בערעור פסלות במסגרת הליך פלילי לא נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד ודי ב טעם ממשי המניח את הדעת (ראו למשל בש"פ 8430/08 פרסאייזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.10.2008)). לאור כל אלה, וחרף טענות המשיבה והספק לגבי סיכויי ההליך, באתי למסקנה כי הנימוקים שמציג המבקש עולים כדי טעם המניח את הדעת.

המבקש יגיש את ערעורו עד ליום 25.5.2011 בשעה 12:00. לא תינתן כל ארכה נוספת. החלטה זו תשוגר לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.