בש"פ 8430/08 ולדימיר פרסאייזן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פסלות.

1.

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין עבירה של אי ציות לתמרור "תן זכות קדימה", נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק. לאחר הכרעת הדין הגיש המבקש בקשה לפסילת בית המשפט מלישב בדין, בה הוא העלה השגות שונות על אופן ניהול המשפט, התמשכותו ותוכנו. בקשת הפסלות נדחתה ביום 25.9.2008, בהחלטה מפורטת בה נדונו ונדחו אחת לאחת טענות המבקש. בסוף ההחלטה, שניתנה במעמד הצדדים, צוין כי למבקש זכות להגשת ערעור לפני כבוד נשיאת בית המשפט העליון תוך 5 ימים.

2.

ביום 5.10.2008 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד, היא הבקשה שלפניי. הסיבה הנטענת לאיחור היא כי בהחלטת בית המשפט ניתנו לו רק 5 ימים להגשת ערעור ולא הוסבר לו שבימים אלה נכללים גם ימי שישי ושבת וחגים. לטענת המבקש, הוא חשב כי המדובר רק בימי עבודה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות בעלי הדין באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי ערעור על החלטה בעניין פסלות יוגש תוך חמישה ימים מהיום שהודעה לבעל הדין החלטת השופט. סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובע כי במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה. במקרה דנן, בשים לב לכך שהימים האחרונים בתקופת הגשת ערעור הפסלות היו חג ראש השנה, היה על המבקש להגיש ערעור עד ליום 2.10.2008. המבקש איחר בשלושה ימים בהגשת ההליך. אמנם, אין המ דובר בפרק זמן ממושך. אך בשים לב לכך שמ דובר

בערעור פסלות, זהו פרק זמן משמעותי. שכן, על ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, הן כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, והן כדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו, יגאל מרזל , דיני פסלות שופט 332 (התשס"ו-2006)). מטעם זה, יש לנקוט משנה זהירות ואף צמצום מסוים בהיעתרות לבקשות להארכת מועד המוגשות במסגרת ערעור פסלות (השוו, בש"א רוה נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 11.6.2008)). אמנם, מ דובר

בערעור פסלות במסגרת הליך פלילי, כך שלא נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד, אך גם בהליך הפלילי הכלל הוא שיש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)).

4.

הטעם לאיחור עליו מבוססת הבקשה דנן הוא טעות מצד המבקש באשר לאופן מניין הימים. לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין, טעות זו מקימה טעם ממשי המניח את הדעת. בית המשפט קמא העמיד את המבקש בצורה ברורה על כך שהמועד להגשת ערעור הוא תוך חמישה ימים. המבקש לא הראה כל יסוד לסברתו כי המ דובר

ב"ימי עבודה" בלבד. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, מעיון בכתב הערעור ובהחלטת בית המשפט דלמטה נראה כי, על פני הדברים, סיכוייו של ערעור הפסלות להתקבל הינם קלושים. המבקש אינו מצביע בבקשתו על קיומה של עילת פסלות. טענות המערער בעניין פסלות המותב נסובות בעיקרו של דבר על אופן ניהול הדיון וטענות טכניות בקשר להדפסת פרוטוקולים. ספק רב אם יש בהן ביסוס לטענה בדבר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו, סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). אשר על כן, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת ערעור פסלות, הנראה על פניו כהליך סרק, שיביא להתמשכות מיותרת של ההליכים.

הבקשה נדחית.