פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
529/11 - א'
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. יעקב סיטון
2. פנינה סיטון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת גזית בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב שלא לפסול עצמה מהמשך הדיון בעניינם של המבקשים. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 6.1.2011 בנוכחות הצדדים. המועד האחרון על פי דין להגשת הערעור היה ביום 11.1.2010 (ראו: סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). הבקשה שלפניי הוגשה ביום 19.1.2011, קרי- באיחור של 8 ימים. בא-כוח המבקשים טוען כי ההליך הוגש באיחור שכן זומן לשירות מילואים פעיל במהלך חודשים דצמבר-ינואר; וכי לאחר מכן הושבת מעבודה עקב מחלה. עוד נטען בבקשה כי האיחור נבע בשל עיכוב מצד משרד השליחויות, אשר בעטיו נאלץ בא-כוח המבקשים לפנות לשליח אחר על-מנת להגיש את החומר למזכירות בית-המשפט.
לאחר ששקלתי את טענות המבקשים ועיינתי בחומר שהובא לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהליך הפלילי הכלל הוא כי הארכת מועד תינתן רק בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". נקודת המוצא הינה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). הצורך להקפיד על עמידה במועדים הקבועים בדין, מתחדד במקרים בהם מדובר בהגשת ערעור פסלות. זאת מאחר שעל דרך הכלל, על ערעור פסלות להתברר במהירות האפשרית, כדי להסיר את החשש הכרוך בטענת הפסלות, וכדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית. בהתחשב בכך, בקשות להארכת מועד להגשת ערעור פסלות ייבחנו ככלל בקפדנות יחסית (ראו: בש"פ 8430/08
פרסאייזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.10.2008)).
בנסיבות העניין שלפניי, המדובר באיחור משמעותי של 8 ימים בהגשת ההליך, אשר לא ניתן לו טעם המצדיק את מתן האורכה המבוקשת. טענת בא-כוח המבקשים בדבר שירות מילואים הועלתה באופן סתמי, ללא פירוט בדבר המועדים המדויקים בהם זומן לשירות מילואים וללא תיעוד מתאים. אף הטענה בדבר תקלה בשירות המשלוחים נטענה באופן לאקוני, ללא פירוט כדבעי. יוער כי הבקשה להארכת מועד לא נתמכה בתצהיר לעניין הטענות העובדתיות המועלות במסגרתה, ואף בכך יש כדי לעורר קושי. אשר לטענה בדבר מחלת בא-כוח המבקשים, הרי גם בה אין כדי להצדיק את מתן האורכה המבוקשת, שכן אישור המחלה שצורף לבקשה מתייחס לתאריכים 12.1.2011 עד 16.1.2011, קרי- לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת הערעור. המסקנה המתבקשת היא כי לא הובא טעם מהותי לאיחור הניכר בהגשת ההליך ולשיהוי בהגשת הבקשה שלפניי. לכל אלה יש להוסיף
כי על-פני הדברים, סיכוייו הלכאוריים של ערעור הפסלות אינם נחזים להיות טובים: ראשית , בהתאם להלכה הפסוקה, החלטות דיוניות - ובכלל זה החלטות בדבר הוצאת צווי הבאה - אינן מהוות כשלעצמן טעם לפסילתו של שופט, להבדיל מטעם להגשת ערעור בסיום ההליך (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל , פס' 4 (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 10074/06 פלג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2007); ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.1992); וכן: יגאל מרזל
דיני פסלות שופט (תשס"ו) 174-176). שנית , ספק רב אם עצם החזרת התיק מבית-המשפט המחוזי לבית-המשפט לעניינים מקומיים לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, היה בה כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראו:
דיני פסלות שופט הנ"ל, בעמ' 272-273 והאסמכתאות המובאות שם).
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית, וזאת בלא שהתבקשה תגובת המשיבה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, כ"ה בשבט
תשע"א (30.1.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת