ע"פ 10074/06 יונה פלג נ. עיריית ת''א

לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו (השופט א' ספיר) מיום 3.12.06 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ב 1465/06.

1.

לפני כמחצית השנה הרשיע השופט ספיר את המערער בתיק ב 15117/03 (להלן: התיק הקודם ) בעבירות של בניה ללא היתר. על פסק הדין בתיק הקודם הוגש ערעור, אשר עודנו תלוי ועומד. מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בתיק הקודם הוגש נגד המערער כתב האישום הנוכחי, אשר נקבע לדיון אף הוא בפני השופט ספיר . עקב כך ביקש המערער מהשופט לפסול עצמו מלדון בתיק, בטענה כי השופט גיבש דעה קדומה נגדו. ביום 3.12.06 דחה השופט ספיר את בקשת הפסלות, בזו הלשון:

"מונחת בפני בקשתו של משיב מס' 2 כי אפסול את עצמי מלדון בתיק זה. הנימוק לבקשה הינה כי לבית משפט זה יש דעה קדומה כנגד המשיב 2.

צר לי כי המשיב סבור שיש לי דעה קדומה כנגדו. אכן, זכור לי שדנתי בעניינו של המשיב כנאשם ואף זכור לי כי הוא הורשע על ידי. יחד עם זאת, לא גיבשתי ואין לי כל דעה קדומה כנגד המשיב ובטוח אני כי אוכל לשמוע את המשפט באובייקטיביות וללא כל משוא פנים.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

2.

בערעורו טוען המערער כי בנסיבות שנוצרו, אין ספק כי אצל השופט ספיר התגבשה דעה קדומה נגד המערער. המערער מבסס את טענתו זו על התנהלותו של השופט במסגרת התיק הקודם, וגורס כי הואיל והשופט נהג כלפיו במשוא פנים בתיק הקודם, סביר שגם בתיק זה ינהג כלפיו באופן דומה. לשיטתו של המערער, משוא הפנים אשר גילה כלפיו השופט בא לידי ביטוי, בין היתר, בהוצאת פקודות מאסר באופן שרירותי וללא הגיון ובהטלת קנסות על המערער ללא פרופורציה למהות העבירה (ובהם סכום של עשרת אלפים ש"ח לשחרור בערובה בגין צו הבאה, סכום אשר לטענתו לא הושב לו). כן טוען המערער כי השופט דחה את בקשותיו לדחיית מועד דיון, אף על פי שהציג לו מסמכים רפואיים שהעידו על כך שאין באפשרותו להגיע לדיון. עוד גורס המערער כי משוא הפנים בא לידי ביטוי בכך שהשופט קבע את המועד להוכחות בהתרעה של ארבעה ימים, דבר שלא אפשר למערער להכין את ההוכחות כראוי ולהזמין את כל עדיו, ולעומת זאת אפשר השופט למשיבה להזמין עדים נוספים ולצרף מסמכים לאחר שהכריזה "אלה עדי".

באת-כוח המדינה, עו"ד מיטל שינדל, גורסת כי המערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה את פסילתו של השופט. עו"ד שינדל מדגישה כי לאורך ההליכים בתיק הקודם התמיד המערער בהתחמקותו מדיונים ועיכב את קידום ההליכים, וכי השופט נקט באמצעים של צווי הבאה וקנסות רק לאחר שהמערער נמנע מלהגיע לדיונים בבית המשפט.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים של אותו נאשם אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. על מנת שישיבתו של שופט בתיק קודם של המערער תביא לפסילתו של השופט, על המערער להראות כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר מעוררות חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן , פ"ד נא(4) 673, 677-676; ע"פ 669/03

עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי

(לא פורסם); ע"פ 6404/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לשיטתו של המערער, התנהלותו של השופט בתיק הקודם מעלה חשש ממשי למשוא פנים גם בתיק הנוכחי. בעניין זה

יש להבהיר כי טענותיו של המערער נוגעות כולן, כאמור, לאירועים שהתרחשו במסגרת הליך אשר כבר הסתיים. במסגרת הליך זה הגיש המערער בקשת לפסילת השופט, בה טען לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, וזאת על סמך מרבית האירועים וההחלטות עליהם מבקש המערער לבסס את בקשת הפסלות נשוא ערעור זה. בקשת הפסלות בתיק הקודם נדחתה על ידי השופט ספיר בהחלטה מפורטת ומנומקת.

לגופו של עניין, טענותיו של המערער אינן מגלות עילת פסלות. החלטותיו של השופט, אשר עליהן מלין המערער, ובכללן החלטות בדבר הוצאת צווי הבאה, קביעת סכום לשחרור בערובה ודחיית בקשות לדחיית מועד דיון, הינן החלטות דיוניות, אשר אינן מהוות עילת פסלות, אם כי יכולות הן להוות טעם להגשת ערעור, אשר אכן הוגש על-ידי המערער (ראו: ע"פ 6097/02 פדרמן נ' שופט בית משפט השלום חיים לי רן (לא פורסם); ע"פ 8891/06 מאירסון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 174-178). יצוין כי מעיון בהחלטתו של השופט ספיר מיום 25.6.06 בבקשת הפסלות שהוגשה במסגרת התיק הקודם, עולה כי המערער עשה כל שבידו על מנת לדחות ולעכב את ההליכים בתיק, תוך שהוא משתמש באמתלות רפואיות שונות, ומגיש מסמכים אשר אינם מהווים אישור רפואי כדין, ואשר תאריך הוצאתם מאוחר, בדרך כלל, לתאריך בו נקבע מועד הדיון. מההחלטה עולה כי המערער נמנע מלהתייצב לדיון פעם אחר פעם, אף על פי שהוצאו נגדו צווי הבאה רבים, עד אשר לא נותרה ברירה ביד השופט אלא לקבוע סכום לשחרור בערובה, ומשגם זה לא הועיל, הגדיל השופט את גובה הסכום לעשרת אלפים שקלים. המערער הוזהר כי אם לא יתייצב לדיונים, המשפט יישמע בהעדרו, ובסופו של דבר, לאחר דחיות רבות, אכן נשמעה פרשת התביעה בהעדרו של המערער, ונקבע מועד למתן הכרעת הדין. חרף התנהלותו של המערער הסכים השופט, לאחר שהמערער הובא בפניו, לזמן את עדי התביעה על מנת שהמערער יוכל לחקור חקירות נגדיות, ואף קבע דיון נוסף לשמיעת פרשת ההגנה, וזאת במועד קרוב, בשל האפשרות שהמערער יישאר במעצר, נוכח סכום הערובה הגבוה שהושת עליו. גם במתן גזר הדין הדגיש השופט כי אף על פי שהנאשם ניצל את ההליך האזרחי בחוסר תום לב, אין הוא יכול להתעלם, לעניין העונש, מנסיבותיו של המערער, אשר הינו נכה וסובל ממחלות, ואשר עבר טרגדיה משפחתית בשנה האחרונה. נוכח התנהלותו של המערער בתיק, לא ניתן לטעון כי מהשתלשלות האירועים עולה חשש כלשהו, ולו קל ביותר, לקיומו של משוא פנים מצד השופט, ואף נראה כי השופט גילה נכונות לסייע למערער בהזדמנויות שונות.

4.

לסיכום, בהתנהלותו של השופט, אשר עליה מלין המערער, לא ניתן למצוא דבר מעבר לניסיון לנהל את ההליך המשפטי באופן תקין, אל מול ניסיונותיו הבלתי נלאים של המערער לסכלו. החלטותיו של השופט, בין אם היו נכונות ובין אם לאו, היו ענייניות, הן אינן מבטאות עמדה לגבי אשמתו או חפותו של המערער, ולא עולה מהן כל חשש לקיומו של משוא פנים. ממילא, החלטות אלה יעמדו לבחינתה של ערכאת הערעור, אשר הערעור על ההכרעה בתיק הקודם תלוי ועומד בפניה.