ע"פ 6404/05 איתן כוכבי נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים ברמת-גן (השופט ד' מועלם) מיום 29.6.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 824/05.

1.כנגד המערער הוגש (ביום 19.4.05) כתב אישום שעניינו עבירות לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק). בפתח הדיון בהקראת כתב האישום (ביום 29.6.05), הסב בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכך שבעוד שעובדות כתב האישום עוסקות בהפרת צווים שהוצאו כנגד המערער, הרי שהסעיפים בהם ביקשה המשיבה להרשיע עניינם בביצוע עבודות ללא היתר. בעקבות דברים אלה ביקשה המשיבה לתקן את כתב האישום, אך רשמה בטעות כי המערער מואשם בסעיף 137 לחוק, בעוד שכוונתה הייתה לסעיף 237 לחוק, שעניינו אי-קיום צו הפסקה מינהלי. מייד עם הגשתו של כתב האישום המתוקן, המשיבה שמה לב לטעותה, וביקשה לתקן את כתב האישום פעם נוספת, כך שיצוין סעיף 237. בית המשפט נעתר לבקשתה, חרף התנגדות המערער.

2.בעקבות אירוע זה ביקש המערער את פסילת בית המשפט. לטענתו, בית המשפט פועל במכוון להרשיעו, שכן הורה מיוזמתו למשיבה על תיקון כתב האישום כך שיתאם לעובדות המיוחסות לו. יש בכך, כך לדעת המערער, משום משוא פנים כלפיו המצדיק את פסילת בית המשפט. עוד טוען המערער, כי בית המשפט מכירו מהליכים קודמים שהתנהלו בפניו, ואף מטעם זה יש לפוסלו, שכן התפתחה יריבות בינו לבין בית המשפט, המתבטאת, בין היתר, במחלוקת אודות פרשנות תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו), תש"ל-1970, ובמתח הקיים בינו לבין בית המשפט.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסילה על אתר. בנימוקי הדחייה נכתב, כי אין כל יריבות בין המערער לבין בית המשפט, וכי בקשת המערער אינה מגלה כל עילה לפסילתו. על החלטה זו מופנה הערעור שלפני, בו חוזר המערער על טענותיו. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לדבריה, תיקון כתב האישום הוא מעשה טכני בלבד, שהתבצע עובר להקראה, ואין בו כדי להוות חשש למשוא פנים כלפי המערער . לטענתה, אין פסול בכך שבית המשפט ישב בהליך אחר בו הואשם המערער, ואף אם קימת מחלוקת בין הצדדים באשר לפירוש תקנה פלונית, הרי שאין מחלוקת זו מצדיקה פסילת בית המשפט.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עצם העובדה שבית המשפט הסב את תשומת לב המשיבה, עובר להקראה, כי נפלה שגגה בכתב האישום אינה מביאה, מניה וביה, לפסילתו. אכן, בית המשפט אינו יורד לזירת ההתנגשות עם בעלי הדין, אולם אין פירושו של דבר שעליו להמתין בצד כאשר מתבצעות טעויות פרוצדורליות גלויות, מצד מי מהצדדים, אשר יפריעו לנהל דיון תקין עם הימשכו של המשפט. לשיטת המערער, יש בעצם התערבותו של בית המשפט משום סיוע למשיבה להרשיעו. אינני סבור כך. לכל היותר מדובר בחשש סובייקטיבי של המערער, שאינו מקים עילת פסילה. על המערער היה לבסס תשתית עובדתית אובייקטיבית המעידה על משוא פנים מצד בית המשפט, שכן לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט (ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(1) 247, 251; ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות העניין, העובדה כי בית המשפט העיר למשיבה אודות הטעות שנפלה בכתב האישום אינה מקימה את אותו חשש ממשי בראייה אובייקטיבית שיש בכוחו לפסול את בית המשפט.

5.דין דומה יש לייעד ליתר טענות המערער. אכן, למערער תיק אחר המתנהל בפני השופט מועלם (ראו: ע"פ 4151/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אולם הלכה היא, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו תיקים נוספים אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת (ראו, למשל, ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); והשוו: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות מדוע ישיבתו של השופט מועלם בתיק האחר המתנהל בפניו, משליכה על ישיבתו בדין בתיק הנוכחי, ומדוע יש בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. המערער מצביע על מחלוקת הקיימת לטענתו בינו לבין בית המשפט באשר לפרשנות תקנה מתקנות התכנון והבניה. אכן, ייתכן כי קביעות בית המשפט אינן לרוחו של המערער. ברם, הדרך להשיג על קביעות משפטיות עליהן מבקש המערער לחלוק, הנה באמצעות הגשת ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 5272/01 נודלמן נ' שרנסקי (לא פורסם)).

6.נותרה בפני הטענה בדבר מתח בין המערער לבין בית המשפט. גם בכך אין משום עילת פסלות. עצם קיומו של מתח איננו מבסס כשלעצמו עילת פסלות (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יש להצביע על קיומו של מתח אשר לא יאפשר לבית משפט מקצועי לשפוט משפט צדק (ע"פ 6271/03 נגאוקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ובהחלטות בית המשפט, באתי למסקנה כי לא התקיים בענייננו מתח שכזה, המצדיק את פסילת בית המשפט.

אשר על כן, הערעור נדחה.