ע"פ 2637/06 איתן כוכבי נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לעניינים מקומיים ברמת גן (השופט ד' מועלם) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עמק-824/06.

1.כנגד המערער הוגש כתב אישום שעניינו אי קיום צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק). בתחילת הדיון בתיק הסב בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכך שבעוד שעובדות כתב האישום עוסקות בהפרת צווים שהוצאו כנגד המערער, הרי שהסעיפים בהם ביקשה המשיבה להרשיעו עניינם ביצוע עבודות ללא היתר. בעקבות אירוע זה ביקש המערער את פסילת בית המשפט. הוא טען, כי בית המשפט פעל במכוון להרשיעו, שכן הורה מיוזמתו למשיבה על תיקון כתב האישום כך שיתאם לעובדות המיוחסות לו. עוד טען המערער, כי בית המשפט מכירו מהליכים קודמים שהתנהלו בפניו, ואף מטעם זה יש לפסלו, שכן התפתחה יריבות בינו לבין בית המשפט. בקשת הפסילה נדחתה. המערער ערער לפני בית משפט זה (ע"פ 6404/05), וביום 14.7.2005 נדחתה עתירתו. נפסק כי עצם העובדה שבית המשפט הסב את תשומת לב המשיבה עובר להקראה, לכך שנפלה שגגה בכתב האישום, אינה מביאה בהכרח לפסילתו, וכי טענה זו, כמו גם יתר טענותיו של המערער, לא הקימה חשש ממשי שיש בכוחו לפסול את בית המשפט.

2.הליך ההוכחות במשפטו של המערער החל. בדיון ביום 20.3.2006 ביקש המערער פעם נוספת כי בית המשפט יפסול עצמו. טענתו של המערער הפעם הייתה כי בית המשפט מושפע מראיות שלא הוצגו בפניו במסגרת ההוכחות בתיק. מדובר בשתי ראיות שבית המשפט נחשף אליהן בב"ש 11/05, הוא ההליך בו ניתן צו ההפסקה השיפוטי נשוא כתב האישום, על ידי אותו המותב (להלן: ההליך המנהלי ). האחת היא עדות שנשמעה בהליך המנהלי ובה נאמר כי לנאשמים האחרים בתיק בעלות בנכס נשוא כתב האישום. השנייה היא החלטת בית המשפט אשר ניתנה במסגרת ההליך המנהלי ואשר הרחיבה – לטענתו של המערער – את תחולת צו ההפסקה המנהלי. העובדה שראיות אלו הובאו לפני בית המשפט בהליך קודם יש בה, לטענת המערער, כדי להביא לפסלותו. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק שאינה מגלה כל עילת פסילה. בהחלטה נאמר, כי המערער טען באריכות טענות חסרות ביסוס ובקשתו נראית כבקשת סרק. מסיבה זו הטיל בית המשפט על המערער תשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.

3.כנגד החלטת בית המשפט מופנה הערעור שלפניי. המערער חוזר על הטענות שהעלה בבית המשפט דלמטה. בנוסף, הוא שב ומעלה טענות שהעלה בפניי בערעור הפסלות הקודם. הוא קובל כנגד בית המשפט אשר התיר למשיבה לתקן את כתב האישום נגדו פעמים רבות. הוא טוען כי בית המשפט אינו שועה לטענותיו ושם ליבו לטענות התביעה ולבקשותיה בלבד. לדבריו, הדברים מונעים מנקמנות אישית, ומטרתו של בית המשפט בהחלטותיו אלו היא להרשיעו בתיק. המשיבה מתנגדת לערעור. לדבריה טענותיו של המערער אינן מצביעות על חשש למשוא פנים אשר עשוי להצדיק פסילתו של בית המשפט.

4.דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהל הליך קודם בסוגיה קשורה אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. נדרש להוכיח כי המשך ישיבתו של המותב בתיק המדובר מקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים חקלאיים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה – מחוז מרכז (לא פורסם), ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם)). טענותיו של המערער, אשר מתייחסות לראיות טכניות שהוצגו בהליך המנהלי שקדם למשפטו הנוכחי, אינן מעלות חשש מסוג זה. המערער לא הרים הנטל המוטל עליו להראות מדוע ישיבתו של השופט בהליך המנהלי וחשיפתו לראיות המדוברות משליכות באופן פסול על ישיבתו בתיק הנוכחי. לפיכך דין טענתו להידחות. באשר ליתר טענותיו של המערער, אלה הושמעו על ידו זה מכבר בערעור הפסלות הקודם שנדון ונדחה. באין חידוש בטענות אלו, מובן כי דינן להידחות. לבסוף, בנסיבות המקרה, אינני רואה מקום להתערב בהחלטה להטיל על המערער הוצאות משפט במסגרת ההליך נשוא הערעור.

הערעור נדחה.