בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 669/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
ציון עמיאל
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום
בתל-אביב-יפו מיום 29.12.2002 בת.פ. 3342/02 שניתנה
על ידי כבוד השופטת חיותה כוחן
תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשס"ג (26.1.2003)
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד
פסק-דין
לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת כוחן) בת.פ. 3342/02 (מיום 29.12.2002) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.
1.כנגד המערער הוגש כתב אישום (ת.פ. 3342/02) ובו ארבעה אישומים שעניינם התפרצויות וגניבות. כל אחד מהאישומים מתייחס אל אירוע נפרד, שהתרחש בתאריך שונה ובמקום שונה. לאחר שהחלה פרשת התביעה, ביקש המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בעניינו. עילת הבקשה היתה אמירות שנאמרו על ידי בית המשפט כאשר דן (ביום 20.1.2002) בעניינו של המערער במסגרת דיון הארכת מעצר (מ 15254/02) שנערך בתיק שהתגבש, בסופו של דבר, לאישום הרביעי בכתב האישום. במסגרת אותו דיון הארכת מעצר קבע בית המשפט כי "החשוד נתפס 'על חם' כשהוא פורץ לרכב וגונב ממנו מכשיר רדיו" וכן ש"החשוד מסר גירסה בלתי סבירה בעליל". המערער טען כי לאחר שבית המשפט הביע דעה כה נחרצת בשלב המעצר, אינו סבור כי יוכל בית המשפט לשבת בצורה מקצועית ולדון בכתב האישום. המשיבה, מצידה, ציינה כי עילת הפסלות שהעלה המערער קשורה לאישום אחד בלבד שאינו קשור לשאר האישומים בכתב האישום. על כן, בקשה להפריד את האישום הרביעי משאר האישומים. בתגובה לדברי המשיבה, טען המערער כי לאחר שבית המשפט הביע דעה באשר לאמינותו, אין הוא סבור כי בית המשפט יוכל לדון אף בשאר האישומים, שעניינם אותו אדם ואותו נושא, במקצועיות הראויה. בית המשפט, ציין בהחלטתו (מיום 29.12.2002) כי אינו זוכר את תוכנה ואת מהותה של גרסת המערער שביחס אליה אמר את שאמר בדיון הארכת המעצר. עם זאת, פסק כי למען מראית פני הצדק ראוי שלא ידון באישום הרביעי, שמקורו בתיק שהובא בפניו במסגרת דיון הארכת המעצר. על כן, הורה על הפרדת האישום הרביעי משאר האישומים. בד בבד, דחה בית המשפט את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בשאר האישומים. בית המשפט הדגיש כי העובדה שהמערער מסר גרסה בלתי סבירה באירוע אחד, אינה יכולה להשליך על קביעת מהימנותו בעיני בית המשפט באישומים אחרים. מכאן הערעור שבפני. בערעורו (מיום 20.1.2003) חוזר המערער על טענותיו בפני בית משפט השלום. המשיבה, מצידה, סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט השלום.
2.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. בית משפט זה כבר עמד על כך כי אין בעובדה שבית המשפט ישב בדיון מעצרים של נאשם במסגרת תיק אחד כדי להקים עילת פסלות שתמנע מאותו בית המשפט לשבת בדינו של אותו נאשם במסגרת תיקים אחרים (ראו ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח' , פ"ד מה(3) 790, 792). דברים אלה תקפים גם ביחס לאישומים אחרים. כן נקבע לא אחת כי הופעה קודמת לפני שופט אינה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים. בית משפט זה פסק, כי "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין אם אלה תיקים אזרחיים ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו - אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת" (ראו ע"א 385/02 הדר נ' חזן ואח' (לא פורסם); ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן , פ"ד נא(4) 673, 677-676). אכן, תחושתו הסובייקטיבית של המערער לפיה הופעתו הקודמת בפני בית המשפט, במסגרת דיון המעצרים, יוצרת חשש ממשי למשוא פנים, אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת השופט. יש צורך בקיומו של חשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות. חשש שכזה אינו מתעורר בנסיבות המקרה שלפני, בו הופרד האישום הרביעי משאר האישומים ובית המשפט חזר והדגיש כי אמרתו במסגרת דיון המעצרים אינה יכולה ואינה צפויה להשליך על קביעת מהימנותו של המערער בשאר האישומים שידונו בפניו.
אשר על כן, דין הערעור להידחות.
ניתן היום,
י"א באדר
א' התשס"ג (13.2.2003).
ה
נ ש י א