בש"פ 4441/19 סרוליק יוסי טייב נ. מדינת ישראל

המבקש עותר להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתו של כבוד השופט י' עמית מיום 25.6.2019 בבש"פ 3876/19, שלא לפסול את עצמו מלדון בבקשה להארכת מעצרו של המבקש לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: ההחלטה ). לטענת המבקש הארכת המועד להגשת הערעור נדרשת לו נוכח בקשה שהגיש לתיקון פרוטוקול הדיון שבגדרו ניתנה ההחלטה.

לא ראיתי להיעתר לבקשה. ההחלטה ניתנה ביום 25.6.2019 בנוכחות הצדדים. המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה הוא יום 30.6.2019 (ראו: סעיף 147 חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום האחרון להגשת הערעור.

אמת המידה לבחינת בקשות להארכת מועד בהליכים פליליים – טעם ממשי המניח את הדעת – היא אכן מקלה יותר מזו הנדרשת בהליכים אזרחיים. יחד עם זאת, מאחר שעל דרך הכלל יש לברר ערעור פסלות במהירות האפשרית, כדי להסיר את החשש הכרוך בטענת הפסלות, בקשות להארכת מועד להגשת ערעור פסלות ייבחנו ככלל בקפדנות יחסית (ראו, למשל: בש"פ 529/11 סיטון נ' מדינת ישראל (30.1.2011)). בענייננו, לא מצאתי כי הבקשה מעלה טעם להארכת המועד להגשת ערעור פסלות. המבקש לא צירף לבקשת הארכה את הבקשה לתיקון פרוטוקול, לא ציין באיזה יום היא הוגשה לבית המשפט,

וחשוב מכל – לא הסביר מדוע, לשיטתו, יש בהגשת בקשה לתיקון פרוטוקול בנסיבות העניין משום טעם להארכת המועד להגשת הערעור.

הבקשה נדחית אפוא. בהתחשב בעמדת המדינה (שהשאירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט) ובכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור – אני מאפשרת למבקש להגיש את הערעור עד מחר, יום 2.7.2019.

ככל שיוגש ערעור תצורף לו החלטתי זו.