בש"א 2767/11 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, לפיה נדחתה בקשת המבקש לפסול את השופטת היושבת בדין. החלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה ביום 7.3.11, בהעדר הצדדים. לפי הנטען, ההחלטה הומצאה לבאת-כוח המבקש ביום 17.3.11 . בהתחשב בכך, ובהתאם לתקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 27.3.11 . הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.4.11. יוער כי לטענת באת-כוח המבקש, הבקשה להארכת מועד הוגשה לבית משפט זה עוד ביום 3.4.11 אך נקלטה לרישום רק ביום 6.4.11. בין כך ובין אחרת, מדובר באיחור של לפחות 7 ימים. לטענת באת-כוח המבקש, ההליך הוגש באיחור שכן נקראה לשירות מילואים פעיל שהחל ביום 27.3.11 ונסתיים ביום 31.3.11.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בית-משפט זה קבע לא אחת בפסיקתו כי על ערעור פסלות להתברר במהירות האפשרית. זאת על-מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות. בהתחשב בכך, נקבע כי יש לנקוט צמצום יחסי בהיעתרות לבקשות להארכת מועד לצורך הגשת ערעורי פסלות (ראו: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.2009); בש"פ 529/11 סיטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.1.2011); יגאל מרזל

דיני פסלות שופט 332 (2006)).

בהתחשב בכך, איחור של 7 ימים בהגשת ערעור פסלות מהווה איחור משמעותי. בנסיבות העניין, ובשים לב לגישה הקפדנית הנוהגת ביחס לבקשות להארכת מועד להגשת ערעורי פסלות, לא שוכנעתי כי מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. שירות המילואים של באת-כוח המבקש החל ביום האחרון למניין 10 הימים להגשת הערעור. לא הוצג כל טעם מדוע לא הוגש ערעור הפסלות בימים שקדמו לכך בשים לב לטענת באת-כוח המבקש כי ידעה על צו המילואים כבר ביום 23.3.2011; ואף לא הובהר מדוע לכל הפחות לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה בדין. לכך יש להוסיף כי סיכויי ההליך אף הם אינם מצדדים בהיעתרות לבקשה, שכן על-פני הדברים לא מתעורר חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים כמשמעו בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. מהחלטת בית-המשפט לענייני משפחה עולה כי השופטת הכירה את אבי ב"כ המשיבה היכרות מקצועית בהיותו עורך-דין בתחום דיני המשפחה, וכי על-פני הדברים אין מדובר בקשר מן הסוג המקים חשש ממשי למשוא פנים. אוסיף כי הדרך להשיג על החלטות שיפוטיות שהמבקש אינו שבע-רצון מהן היא באמצעות הגשת הליך ערעורי ולא באמצעות הגשת בקשה לפסלות שופט. בהקשר זה, כבר נאמר כי "הביקורת של בעל דין שאינו שבע רצון מהחלטות בית-המשפט צריכה להתייחס לגופן של ההחלטות ולא לגופו של היושב בדין" (ראו: בש"פ 3165/09 סאסי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 21.4.2009), בפסקה 3; ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 10.4.2007), בפסקה 4, והאסמכתאות שם). עוד אציין כי רצונו של המבקש לזכות ב"פרספקטיבה אחרת של שופט אחר" בדיונים הנוגעים לסכסוך המתמשך בינו לבין המשיבה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילה לפסילת השופטת היושבת בדין.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית, וזאת בלא שנתבקשה תגובת המשיבה. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.