בש"פ 3218/10 עמיקם כוכבי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט בהליך פלילי. החלטת הפסלות נשוא הבקשה ניתנה ביום 22.3.2010 שלא במעמד הצדדים, ולפי הנטען הועברה באמצעות הפקס לבא-כוח המבקש ביום 9.4.2010 . הבקשה שלפניי הוגשה ביום 26.4.2010 . המדובר באיחור של כשלושה שבועות, שהרי לפי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט צריך להיות מוגש תוך חמישה ימים מהיום שבו הוּדעה לבעל הדין החלטת השופט. ההסבר שנתן בא-כוח המבקש מטעם הסנגוריה הציבורית לאיחור בהגשת ההליך הוא כי לאחר מתן החלטת הפסלות, המתין הסנגור להנחיות מטעם הסנגוריה הציבורית בדבר המשך הטיפול בתיק. לפי הנטען, עקב עומס העבודה על מפקחי הסנגוריה הציבורית, ההחלטה להגיש ערעור על החלטת בית המשפט קמא בעניין הפסלות התקבלה באיחור, ומכאן הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. המשיבה מתנגדת למתן האורכה המבוקשת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהובא לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. אמת, בפלילים לא נדרש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). עם זאת, גם בהליך הפלילי הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה בגדר יוצא מן הכלל ותינתן רק בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". הצורך להקפיד על קיומו של טעם כאמור מתחדד במקרים בהם מדובר באיחור בהגשת ערעור פסלות. זאת מאחר שעל דרך הכלל, על ערעור פסלות להתברר במהירות האפשרית, בין היתר על-מנת למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו: בש"פ 8430/08 פרסאייזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.120.2008)).

בנסיבות המקרה שלפניי, המדובר באיחור משמעותי של כשלושה שבועות בהגשת ההליך. לאיחור זה לא ניתן טעם מספק. מהבקשה עולה כי בד בבד עם ההמתנה לקבלת הנחיות מטעם הסנגוריה הציבורית בדבר המשך הטיפול בתיק, הגיש בא-כוח המבקש לבית המשפט קמא בקשה לדחיית מועד הטיעונים לעונש לפני המותב החדש. בהתאם לבקשה האמורה, נדחה הדיון בעניין הטיעונים לעונש ליום 13.5.2010. על-אף הפנייה לקבלת הנחיות מהסנגוריה הציבורית ועל-אף הגשת הבקשה לבית משפט קמא לדחיית מועד הטיעונים לעונש, נמנע הסנגור מלהגיש לבית משפט זה בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת ערעור בתוך המועד הקבוע לכך בדין. למחדל דיוני זה לא הוצג הסבר של ממש. זאת ועוד; ובכך העיקר בעיניי- החלטת הסנגוריה הציבורית להגיש את הערעור התקבלה בשיהוי ניכר אשר הוביל לכך שהבקשה דנן הוגשה בסמוך לפני המועד שנקבע לטיעונים לעונש בערכאה הדיונית, לאחר שמועד זה כבר נדחה בעבר לבקשת הסנגור. במצב דברים זה, האיחור בהגשת ההליך עשוי להוביל לשיבוש הדיון שנקבע לפני בית-המשפט קמא (השוו: בש"פ 719/05 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.2.2005)).

בהתחשב באיחור הניכר בהגשת ההליך; בהתחשב בכך שלא הוצג טעם ממשי מדוע הבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין; ונוכח השיבוש האפשרי של הדיון לפני בית-משפט קמא; לא מצאתי הצדקה להאריך את המועד להגשת ערעור הפסלות.

בסיום הדברים אעיר כי נוכח הטעמים האמורים, לא נדרשתי לסיכויי ההליך לגופו. עם זאת, רואה אני לציין כי ערעור הפסלות נשוא הבקשה שלפניי מופנה כנגד החלטת שופטת בית משפט השלום לפסול עצמה מלגזור מחדש את עונשו של המבקש. זאת, לאחר שהתיק הוחזר אליה מערכאת הערעור בעקבות הרשעת המבקש בעבירות מהן זוכה בבית-משפט השלום. הטענה בערעור הינה כי לא התקיימו עילות פסלות של השופטת, וכי עליה לגזור מחדש את עונשו של המבקש. בלא שאביע כל עמדה לגוף הטענות האמורות אעיר כי על-פני הדברים, אין בעצם גזירת עונשו של המבקש על-ידי שופט אחר כדי להוביל לפגיעה שלפי טיבה ועוצמתה עשויה, כשהיא לעצמה, כדי לגבור על מכלול הטעמים עליהם עמדתי לדחיית הבקשה להארכת מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות מכשיר הפקסימיליה.