בש"פ 3729/98 מדינת ישראל נ. יורם מזרחי

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט החליט לעצור אותו עד תום ההליכים. בתום תשעה חודשים למעצרו, ומשפטו טרם הסתיים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. המשיב הסכים. מעצרו הוארך בהתאם. עכשיו מסתיימים תשעים ימים אלה, אך המשפט טרם הסתיים. לפיכך מבקשת המדינה, זו פעם שניה, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. הפעם המשיב מתנגד לבקשה.

הטעם העיקרי התומך בבקשת המדינה הוא, שהמשפט טרם הסתיים בעיקר בשל הדרך בה ניהל המשיב את המשפט. הכיצד? לאחר שהמשיב נעצר עד תום ההליכים, ביום 10.7.97, בוטלו שתי ישיבות של בית המשפט, האחת משום שהמשיב ביקש עיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, והשניה משום שהמשיב ביקש לדחות את הישיבה. ביום 1.1.98, לאחר שהוחלט לאחד את התיק הנדון, בו המשיב הואשם יחד עם נאשם אחר, עם שני תיקים נוספים, בהם נתווסף נאשם שלישי, הודו המשיב ושני הנאשמים האחרים בכתבי האישום המתוקנים, על יסוד עסקת טעון, והורשעו בדין. כתוצאה, ביטל בית המשפט חמש ישיבות, שהיו קבועות להמשך משפטו של המשיב, בחודשים ינואר ופברואר 1998. בית המשפט דחה את המשך המשפט לקבלת תסקיר של שירות המבחן, ולצורך טעון לעונש, ליום 9.2.98. אולם, בשל מחלתו ואשפוזו של המשיב, נדחה מועד הישיבה. לבסוף התקיימה ישיבה ביום 2.3.98, ובה ביקש המשיב לחזור בו מן ההודאה באישום. בית המשפט קיבל את הבקשה וביטל את הרשעת המשיב. לפיכך היה על בית המשפט להתחיל מחדש, מאותו מועד, בניהול המשפט.

בינתיים עמד מעצרו של המשיב להסתיים, בתום תשעה חודשים למעצר, ביום 23.3.98. בהסכמת המשיב האריך בית המשפט את המעצר בתשעים יום. ישיבת הוכחות נקבעה על ידי בית המשפט ליום 23.4.98 ולאחריה נקבעו עוד שבע ישיבות של בית המשפט, בחודשים אפריל-יוני. עם זאת, כבר אז היה צפוי כי המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה. אכן, כצפוי, המשפט טרם הסתיים. לפיכך הגישה המדינה בקשה זאת להארכת המעצר לתקופה של תשעים ימים נוספים.

אי-אפשר לבוא בטענה אל בית המשפט או אל התביעה על התארכות המשפט. בגלל החלטתו של המשיב להודות באישום, וסמוך לתום תקופת המעצר לחזור בו מן ההודאה, לא החל המשפט להישמע, בפועל, אלא לאחרונה, לאחר שכבר חלפו תשעה חודשים למעצר. בנסיבות אלה, עצם ההתארכות של המשפט אינה יכולה, כשהיא לעצמה, לשמש טעם לשחרור מן המעצר. המשיב, כמובן, יכול היה לבקש מבית המשפט לחזור בו מן ההודאה, בכל שלב של המשפט, אך אין הוא יכול להסתמך על הזמן שחלף בינתיים כדי להשתחרר מן המעצר.

אף-על-פי כן, לא הייתי מאריך את המעצר של המשיב אילולא היה לכך טעם ענייני, כלומר, חשש ממשי מפני המסוכנות של המשיב, הימלטותו מן הדין או שיבוש הליכי המשפט. לכן, השאלה הקובעת היא, אם קיים בנסיבות המקרה טעם כזה להארכת מעצרו של המשיב.

התשובה חיובית. עם הגשת האישום, נעצר המשיב עד תום ההליכים, בהסכמתו, בשל המסוכנות שלו. המסוכנות שלו נובעת בראש ובראשונה מן הראיות לכאורה התומכות בכתב האישום שלו. לפי כתב האישום, המשיב ירה באקדח פעמיים כדי לפגוע באנשים, במסגרת חיסול חשבונות, לרבות על פי הזמנה, ופעם אחת אף פגע ופצע אדם. נוסף לכך יש לו רשימה ארוכה של הרשעות בעבירות רבות, בעיקר בעבירות רכוש, אך לאחרונה גם בעבירות סמים, והוא נדון שש פעמים למאסר. אכן, המסוכנות של המשיב, שהצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים, עם הגשת כתב האישום, עדיין קיימת ועומדת כפי שהיתה, והיא מצדיקה גם את הארכת מעצרו.

עם זאת, מן הראוי לפעול לזירוז משפטו של המשיב. בינתיים קבע בית המשפט עוד שני מועדים למשפטו עד פגרת הקיץ, בימים 9.7 ו13.7-, אך נראה שמועדים אלה לא יספיקו לסיום המשפט. התביעה צריכה לקחת זאת בחשבון, ולבקש בהקדם מבית המשפט שיקבע מועדים נוספים, לפי צורכי המשפט והאפשרויות של בית המשפט.

אני מחליט, אם כן, להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 21.6.98, או עד לסיום משפטו של המשיב, לפי המועד המוקדם יותר.