בש"פ 3739/96 מינה דני נ. עיריית באר שבע

בפתח דברי עלי להתנצל על כך שההחלטה ניתנת יותר משנה לאחר הדיון, אולם הדבר נובע מתקלה במערכת המחשב.

השתלשלות העניינים :

1.ביום 16.1.98 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות, בשל העובדה שהסכסוך נשוא העתירה הועבר לבוררות. הבקשה הוגשה כתגובה להחלטת כבוד השופט י' זמיר (מיום 30.12.97), בה הורה השופט לצדדים להודיע לבית המשפט האם יש מקום לקבוע את העתירה לדיון.

2.המשיבים הגישו תגובה ולפיה הסכסוך לא הועבר לבוררות, אך הסכימו למחיקת העתירה תוך בקשה לחיוב העותרים בהוצאות. ביום 26.1.98 החלטתי למחוק את העתירה, אך לאור הזמן הקצר בו היה על המשיבים להגיש תגובתם לצו ביניים שהתבקש ולאור העובדה ששאלת ההעברה לבוררות היתה שנויה במחלוקת, חייבתי את העותרים בהוצאות המשיבות בסכום של 5,000 שקלים.

3.ביום 3.2.98 הגישו העותרים בקשה לתיקון החלטתי. בבקשה נטען, כי תגובת המשיבים לבקשת העותרים למחיקת העתירה, לא הגיעה לידי העותרים, וכי אילו היו העותרים מקבלים אותה היו מפנים את תשומת לב בית המשפט לכך שהתגובה מטעה, שכן הנושא הועבר לבוררות. כן טענו העותרים, כי בקשת המחיקה לא היתה מוגשת אילו היתה מחלוקת בעניין קיום הבוררות.

בהחלטתי מיום 8.3.98 קבעתי, כי איני יכולה לשנות את החלטתי כיוון שאין מדובר בטעות סופר. לאור העובדה שטענות העותרים בבקשה באשר להעברת הסכסוך לבוררות לא גובו במסמכים ובתצהיר, חייבתי אותם בהוצאות הבקשה בסכום של 3,000 שקלים.

4.העותרים ערערו על שתי החלטותי. כבוד השופט א' גולדברג קיבל את הערעור בכל הנוגע לחיוב העותרים בהוצאות המשיבה 1 (שכן המשיבה 2 לא היתה צד לבוררות). כבוד השופט גולדברג קבע, כי התיק יוחזר אלי לבירור המחלוקת העובדתית בנוגע לבוררות ומתן החלטה חדשה לעניין הוצאות המשיבה 1 בעתירה.

5.ביום 22.6.98 התקיים דיון בפני בשאלה זו. העותרים טענו כי שני נושאי העתירה נמצאים בהליכים בוררות. העתירה הוגשה בשל ניתוק האתר נשוא הסכסוך בין העותרים למשיבה 1 ממערכת המים ואי חיבור האתר למערכת הביוב. בא-כוח העותרת הגיש את החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע בעניין העברה לבוררות. בא-כוח העותרות הפנה גם לסעיפים 9(31) - 9(33) לכתב ההגנה, ולסעיפים 47-49 לכתב-התביעה שכנגד בפני הבורר. לטענתו, תיק הבוררות נדון בשנית בפני בית המשפט שלום בבאר-שבע בעקבות טענת המשיבה, כי הבורר אינו מוסמך לדון בתביעה שכנגד שהוגשה בפניו, והשופטת קבעה במפורש שהבורר ידון בכלל הנושאים, לרבות הנושאים נשוא העתירה.

בא-כוח המשיבה טען, כי בעתירה התבקשו המשיבים לחדש את אספקת המים, לחדש את רשיון העסק או לתת רשיון עסק חדש וכן לחבר את האתר למערכת הביוב. לטענתו, לבורר אין סמכות כלל לדון בכך, ואין לו סמכות לתת צווים לעירית באר-שבע בנושאים אלו, ועל כן כלל לא יתכן שנושאי העתירה מהווים חלק מהבוררות.

באותו מועד ביקשתי, כי יוגש לי פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני השופטת דוברת בבית המשפט השלום בבאר-שבע כך שניתן יהיה לבחון האם שני הנושאים אכן הועברו לבוררות.

הן עניין החיבור לרשת הביוב, הן עניין החיבור לרשת המים, אכן נזכרים במפורש בכתב-ההגנה בבוררות בפני הבורר קלמן ברגמן. בסעיפים 9.25 ו9.33-9.33- נדונים עניינים אלו בהרחבה. בסעיפים 47-49 לכתב התביעה שכנגד נזכרים ביתר פירוט נושא החיבור לרשת הביוב.

מפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת ש' דברת ביום 16.7.97 עולה, כי הסכסוך שהיה בפני בית משפט השלום, בין השאר בשל ניתוק המים ואי חיבור למערכת הביוב, הועבר כולו לבוררות ביום 11.12.96. הבקשה שנדונה באותו עניין היתה בקשת הנתבעות (המשיבה 1 בפנינו) להורות שהנושאים שהועלו בתביעה שכנגד שהועברו לבורר (בין השאר נושא החיבור לרשת הביוב) אינם כלולים בנושאים שהועברו לבוררות, ולאור זאת לבטל את הבוררות.

השופטת קבעה באותו עניין, כי כלל הנושאים הועברו לבוררות, לרבות התביעה שכנגד. השופטת קבעה כי: "התביעה והתביעה שכנגד מקורן באותו הסכם, באותה מערכת עובדתית באותם אנשים...", ועל כן יש מקום כי כלל הסכוך ידון במסגרת הבוררות (שם בעמוד 11).

אמנם, יתכן וצודק בא-כוח המשיבה 1 ולבורר אין סמכות להורות על חיבור האתר לרשת המים והביוב או על מתן היתר מטעם המשיבה 1, אולם אין ספק כי הסכסוך בין העותרות למשיבה 1 הופנה לבוררות, ולו הבוררות היתה מסתיימת והיתה נקבעת האחריות להפרת ההסכם, לרבות אי מתן ההיתר, והחיבור לרשתות המים והביוב, הרי שלא היה עוד צורך בדיון בעתירה. היינו, הנושאים היו בפני הבורר, גם אם הסעדים שהתבקשו היו שונים.

6.על כן, אני קובעת כי הנושאים שבעתירה אכן הופנו לבוררות, והעותרים יכלו אכן להניח שהדיון בעתירה מתייתר. על כן אני מבטלת את החלטותיי הקודמות בעניין ההוצאות.

עם זאת, כפי שציינתי בהחלטתי הראשונה, משעמדו המשיבות בלוחות זמנים צפופים ביותר בתחילת הדרך, הרי שאין מקום לפטור את העותרים מתשלום הוצאות המשיבה 1 בכלל, גם אם בסופו של דבר הועבר הסכסוך לבוררות.

על כן, אני מחייבת את העותרים בתשלום הוצאות המשיבה 1 בעתירה בסכום של 3,500 שקלים. כן אני מחייבת את המשיבה 1 (המשיבה בבקשה זו) בהוצאות המבקשים בבקשה זו (העותרים בעתירה) בסכום של 1,500 שקלים.