בש"פ 3751/06 מדינת ישראל נ. איסמעיל אבו עצה

המשיב עומד לדין בגין עבירות של פריצה לרכב, איומים, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ונהיגה ללא רשיון וללא ביטוח (אישום ראשון); עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח והסתייעות ברכב לביצוע פשע (אישום שני); וכן עבירות של הפרת הוראה חוקית (אישום שלישי). בכתב האישום מתוארים מעשים חמורים שביצע המשיב. כך, במסגרת האישום הראשון מסופר על כך שהמשיב, שאינו מחזיק ברישיון נהיגה, פרץ, יחד עם אחר, לרכב, איים באמצעות מברג על בעליו – הוא המתלונן – ולאחר מכן נכנס לרכב אחר ונסע לכיוון המתלונן בניסיון לפגוע בו. באותו יום – כך מתואר במסגרת האישום השני – אתרה המשטרה את הרכב, שבו נהג המשיב ולצדו ישב האחר. המשיב ניסה לפגוע בהם באמצעות הרכב, והניסיון לא צלח אך ורק משום שהרכב המשטרתי הוסט על-ידי נהגו לשולי הכביש. המשיב נמלט בנסיעה פרועה, כשהשוטרים בעקבותיו, תוך שהוא מעמיד בסכנה את חייהם של ילדים שצעדו בדרך ושל הנוסעים ברכבים אחרים שנסעו לתומם בכביש. זאת ועוד, במעשיו אלה הפר המשיב הוראות חוקיות שניתנו על-ידי בית המשפט בדבר תנאי שחרורו.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת באשר לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית בחלק מהאישומים, אף לא ביחס לקיומה של עילת מעצר.

בין הצדדים גובש הסדר טיעון, והמשיב הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן. על-פי הוראת בית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן. התסקיר לא היה חיובי כלל, ושירות המבחן בחר שלא לבוא בהמלצה כלשהי. או אז נדחה הדיון מספר פעמים, לבקשת הסניגור, עד שלבסוף ביקש המשיב – ומבוקשו ניתן לו – לחזור בו מהודאתו. ההרשעה בוטלה אפוא, ונקבע כי ההליך יתקיים על-פי כתב האישום המקורי. בית המשפט ציין כי "הובהרה לנאשם משמעות הדברים מבחינה זו שהוא נתון במעצר עד תום ההליכים וההשלכות שיש לכך, בעקבות חזרתו מהודייתו לאחר זמן רב מאז ההודייה וההרשעה".

היום אכן מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין במשפטו. היא עומדת על מסוכנותו הרבה, המשתקפת במעשים המיוחסים לו – מעשים שאף בוצעו בעודו מפר צווים שיפוטיים ותוך שהוא מנסה להימלט מהשוטרים. המדינה מטעימה כי האחריות לכך ששמיעת הראיות טרם החלה מונחת לפתחו של המשיב, וכי ישיבת הוכחות נקבעה ליום 6.7.2006, כאשר אפשר ובאותו היום יישמעו העדים כולם. המשיב, מצדו, עומד על הכלל לפיו יש לשחרר אדם בחלוף תשעה חודשים ממעצרו. לדבריו, לחלק מן העיכובים אחראית המדינה. עוד הוא טוען, כי יידרשו ימי דיונים נוספים על זה שנקבע לתאריך 6.7.2006.

דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום חמורים עד-מאד. מעשים אלה מעידים על מבצעם כי הוא אדם חסר עכבות ואלים, אשר במהלך הימלטות מרשויות האכיפה אינו חס על משתמשים תמימים בדרך. לא זו בלבד, אלא שהמשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו תוך הפרת הוראות חוקיות של בתי משפט, ואין, לפיכך, ליתן בו אמון. לאור כל הדברים האלה, ולאור הנסיבות שהביאו לכך שהמשפט טרם בא לכלל סיום – ובעיקר, חזרתו של המשיב מהודייתו חודשים לאחר שזו ניתנה – יש להיעתר לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים, החל מהיום (10.5.2006) או עד למתן פסק-דין בת"פ 8234/05 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע – לפי המוקדם.