בש"פ 6351/06 מדינת ישראל נ. איסמעיל אבו עצה

1.ז והי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 8.8.06, או עד למתן פסק דין בעניינו, בת"פ 8234/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

2.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של פריצה לרכב, איומים, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, [ניסיון ל]חבלה בכוונה מחמירה ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח (האישום הראשון); [ניסיון ל]עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח והסתייעות ברכב לביצוע פשע (האישום השני), וכן שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית (האישום השלישי). במסגרת האישום הראשון שבכתב האישום, נטען כי ביום 27.7.05 פרץ המשיב יחד עם אחר (קטין) לרכבו של המתלונן. הקטין איים על המתלונן באמצעות מברג, ולאחר מכן נכנס לרכב אחר, בו ישב המשיב בכסא הנהג. המשיב נהג את הרכב במהירות לכיוון המתלונן בניסיון לפגוע בו, וזאת כאשר המשיב אינו מחזיק ברישיון נהיגה. על פי המתואר באישום השני, באותו יום, בהמשך לאירועי האישום הראשון, זיהתה המשטרה את הרכב בעוד המשיב נוהג בו והאחר יושב לצדו. קציני המשטרה אותתו למשיב לעצור, אך הלא הגביר מהירותו וניסה לפגוע בשוטרים באמצעות הרכב, ניסיון שלא צלח רק בשל הסטת הרכב המשטרתי לשולי הכביש. לאחר מכן, המשיב נמלט מהמקום בנסיעה פרועה בעוד שהשוטרים דולקים אחריו. בנסיעתו הפרועה, סיכן את חייהם של נהגים אחרים, וכן את חייהם של ילדים שצעדו בדרך. על פי הנטען באישום השלישי, בביצוי המעשים המיוחסים לו בשני האישומים הראשונים, הפר המשיב הוראות חוקיות שניתנו על ידי בית המשפט בדבר תנאי שחרורו במסגרת שתי פרשות אחרות.

3.ביום 15.8.05 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת

ברקאי ) על מעצר המשיב עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותו לבקש עיון חוזר אם תימצא חלופת מעצר מתאימה. משלא הסתיים משפטו של המשיב בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו, הגישה המבקשת בקשה להארכת המעצר. ביום 10.5.06 נעתר השופט ריבלין לבקשה (בבש"פ 3751/06), והאריך את מעצרו של המשיב למשך 90 ימים.

4.להלן עיקר מהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי: ישיבת ההקראה נערכה ביום 25.8.05. בשל תיקון כתב האישום, נקבע טיעון נוסף ליום 12.9.05, בו כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. ביום 5.12.05 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. בית המשפט הרשיע את המשיב על פי הודאתו, והורה על מתן תסקיר מבחן בעניינו. ביום 5.2.06 הוגש תסקיר המבחן. ביום 13.2.06 ביקש המשיב דחייה על מנת לאפשר לו לשכור את שירותיו של סניגור פרטי. הדיון נדחה מעת לעת, עד ליום 11.4.06, בשל אי התייצבות סניגור מטעם המשיב. באותו יום, ביקש המשיב לחזור בו מהודייתו. במעמד זה, הסביר בית המשפט למשיב כי חזרתו מהודייתו בשלב זה עלולה להשליך על המשך מעצרו. בית משפט קמא קבע את התיק להוכחות ליום 6.7.06, אך בשל נסיבות אישיות של בית המשפט נדחה הדיון ליום 10.9.06.

5.המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשה זו - להארכת מעצרו של המשיב בפעם השנייה - משום שהמעשים המיוחסים לו מלמדים על היותו עבריין מסוכן וחסר מעצורים, שגם אינו מהסס להפר צווים שיפוטיים. לטענתה, ניסיונותיו להימלט מהשוטרים מלמדים על עוצמת מסוכנותו של המשיב, ומחייבים את המשך מעצרו. עוד טוענת המבקשת, כי הפרת התנאים המגבילים שהושתו על המשיב (בשתי פרשות אחרות), מלמדת כי אין ליתן בו כל אמון. משכך, מוסיפה המבקשת, אין כל חלופה היכולה להבטיח את מטרות המעצר. בנוסף, טוענת המבקשת, כי האחריות להתמשכות ההליך רובצת ברובה לפתחו של המשיב, בשל חזרתו בו מהודייתו למעלה מארבעה חודשים לאחר שהודה בכתב האישום המתוקן. המשיב, מנגד, טוען כי משפטו לא יסתיים במועד קרוב, בהצביעו כי שבאותו יום, שבו קבוע תיקו של המשיב להוכחות (10.9.06), נקבע בפני אותו מותב תיק נוסף להוכחות (ועוד חמישה תיקים לדיונים קצרים). כן טוען המשיב, כי העבירות המיוחסות לו אינן נמנות על העבירות החמורות ביותר, שבשל חומרתן מצדיקות הן, כחריג, את ארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. במקרה שלפניי מתקיים צירוף של נסיבות אשר מטה את הכף לכיוון הארכת מעצרו של המשיב. הנסיבה האחת מצויה בעצם המעשים משולחי הרסן המיוחסים למשיב. מעשים אלה משקפים זלזול בוטה בחוק ויחס של זילות כלפי בני האדם העלולים להיפגע מהם. בתור שכאלה, משליכים הם ישירות על מסוכנותו של המשיב. הנסיבה השנייה היא כי מעשים אלו נעשו, לכאורה, תוך הפרת תנאים מגבילים שבתי משפט הטילו על המשיב במסגרת שתי פרשות אחרות. אמנם אין בעובדה זו לבדה כדי לשלול את החובה לבחון חלופת מעצר, אך בהתווספה לחומרת המעשים הכוללים בפני עצמם יסוד חזק של אי קבלת מרות, מהווה היא גורם כבד משקל בהחלטה להמשיך ולהחזיק את המשיב במעצר. הנסיבה השלישית להאריך את המעצר היא, כי המשיב עצמו תרם תרומה משמעותית להתמשכות ההליך, בהחלפת ייצוגו וחזרתו מהודייתו כארבעה חודשים לאחר נתינתה. אין לקרוא בדבריי ביקורת בעניין זה כלפי המשיב, אך גם אין לזקוף פרק זמן זה לחובת המבקשת.

דין הבקשה להתקבל. מעצרו של העורר יוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 8.8.06, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.