בש"פ 3764/01 עלי אבו סייף נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו ציווה לעצור את העורר - בטרם הוגש עליו כתב אישום - עד 14.5.01 בשעה 08:30, בשל עבירה של העסקת פועלים מן השטחים ללא רישיון. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' משאלי), בהחלטתו מיום 13.5.01, דחה את עררו של העורר בציינו כי "נראה לי שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, שכן בהחלטה זו נקבע חד משמעית שהעורר ישוחרר מן המעצר מחר, 14.5.01, בשעה 08:30, אלא אם כן תגיש המשטרה, לפני מועד זה, כתב אישום בצירוף בקשה למעצר עד תום ההליכים".

2.בא כוח העורר הגיש ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי וביקש לקבוע את מועד הדיון ליום 14.5.01, בשעות הבוקר. דהיינו, אחרי שהיה אמור להסתיים מעצרו של העורר על פי החלטותיהן של הערכאות הקודמות. בהחלטתי מיום 13.5.01 לא מצאתי הצדקה לקבוע מועד לדיון בערר ביום 14.5.01, כבקשתו של בא כוח העורר, הואיל וממילא, כפי שנאמר לעיל, היתה תקופת המעצר אמורה להסתיים לפני שעת הדיון. לפיכך ביקשתי מבאי כוח בעלי הדין להודיע על ההתפתחויות שחלו בעניין זה וכן אם יש צורך לקבוע מועד לדיון בערר לפני או שיש למוחקו. בא כוחו של העורר ביקש לקבוע מועד לדיון בערר. באת כוח המדינה הודיעה כי בינתיים הוגש על העורר כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו ובקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים וכי בית משפט השלום (כבוד השופטת מ' דיסקין), בהחלטתו מיום 14.5.01, ציווה לשחרר את העורר בתנאים ובערובה. במצב דברים זה פג טעמו של הערר ואין מקום לדון בו עוד.

3.לפיכך אני מוחק את הערר.