פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3768/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העוררים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
7. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה,
בב"ש 109/06 מיום 30.1.2006, שניתנה על-ידי כבוד השופט ר' שפירא
בשם העוררים :
עו"ד
שלומי שרון; עו"ד סימי פלג; עו"ד אסף בוחבוט
בשם המשיבה :
עו"ד
זיו אריאלי
החלטה
בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא), בתיק ב"ש 109/06 מיום 30.1.2006, לפיה נדחתה בקשתם של העוררים להעביר לעיונם את תיק בית הספר האישי של המתלוננת כנגדם במסגרת תפ"ח 203/05 (להלן: המתלוננת).
כנגד העוררים, קטינים, הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום, המייחס להם סדרה ארוכה של עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(ב)(1), (3), (4) ו-(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיפים 348(ב) לחוק העונשין, עבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) ו-(2), עבירות של כליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, עבירות של תקיפה לשם ביצוע פשע בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 381(א)(1) ו-382(א) לחוק העונשין ועבירת התפרצות, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 2003-2004, ביצעו העוררים מספר רב של עבירות מין ועבירות אלימות כנגד המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1990, אשר למדה בחטיבת הביניים בה למדו חמישה מהעוררים (להלן: בית-הספר).
ביום 10.1.2006, הגישו באי-כוח העוררים לבית-המשפט המחוזי בקשה לקבל לידיהם את כל תיקה האישי של המתלוננת בבית-הספר (להלן: התיק), לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאחר שהמשיבה הסכימה להעביר לידיהם רק חלק מתוכנו של התיק.
ביום 30.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) את הבקשה בקובעו, כי לאחר עיון בתיק, לא מצא כל מקום להעביר לידי באי-כוח העוררים כל מסמך נוסף מתוך התיק, מעבר לאלו שהועברו לידיהם, שכן לא מצא שיש בהם כל מידע אשר יש בו זיקה ולו עקיפה ביותר להגנתם של העוררים.
מכאן הערר שבפני.
לטענת באי-כוח העוררים, שגה בית-המשפט המחוזי משלא אפשר להם לעיין בכל תוכנו של התיק, לאור הרלוואנטיות שיש לו לעניין מהימנותה של המתלוננת ולאור חשיבותו של מידע זה להגנתם של העוררים.
מנגד, טוענת המשיבה, כי אין בתיק כל מידע נוסף אשר יש לו משום זיקה לעניינם של העוררים וכי אין לאפשר פגיעה נוספת בפרטיותה של המתלוננת.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק נשוא הערר ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.
לא מצאתי בתיק כל מידע אשר חיוניותו להגנתם של העוררים תצדיק את הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת, אשר תגרם מחשיפתו של התיק בפני באי-כוח העוררים. מדובר במידע אודות הישגיה של המתלוננת בלימודיה ואודות התנהגותה כלפי מוריה וכלפי סביבתה, כמו גם מבדקים שונים שנעשו לה ביחס ללימודיה. אין בכל אלו משום השלכה על המעשים המיוחסים לעוררים. יפים לענייננו הדברים אותם ציינה חברתי השופטת ד' ביניש, בבש"פ 7995/05 מרדכי להב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), לפיהם:
"משנמצא כי אין מתקיימת זיקה ממשית בין החומר שגילויו מתבקש לבין האישום או הנאשם, ומשנראה כי אין בסיס לטענה כי החומר יועיל להגנת הנאשם, הרי אין מדובר ב"חומר חקירה". בנסיבות אלה, כשאין מדובר בחומר המהווה "חומר חקירה" במובנו המובהק מחד-גיסא ויש טעמים מוצדקים להימנע ממסירת החומר בשל הפגיעה במתלוננת מאידך-גיסא כי אז אין הצדקה למסור את החומר לידי הנאשם."
(וראו גם בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (טרם פורסם).
סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, ט' בסיוון תשס"ו (5.6.2006).
ש ו פ ט