בש"פ 3790/05 מדינת ישראל נ. סלים מסעוד

א.בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 4.5.05, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1180/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

ב.בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב וארבעה נאשמים נוספים, הואשמו כולם בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד בחבורה בצוותא עם אחרים. המשיב נאשם – בנוסף – בגניבה מתוך רכב, ונאשמים נוספים הואשמו בעבירות מין חמורות. המשיב והנאשמים הנוספים היו קטינים בעת ביצוע העבירות והגשת כתב האישום.

ג.על פי כתב האישום, המתלוננת בת כ-19 וידידה – המתלונן, נסעו לעיר לוד על מנת לרכוש סם לשימושם העצמי. כשראו ניידת משטרה ביקשו לחזור על עקבותיהם. בשלב זה פנה המשיב מיוזמתו אל המתלוננים והציע לסייע להם ברכישת הסם. המשיב עלה לרכבם של המתלוננים, הוביל אותם ברחובות העיר לוד, שם הצטרף אליו הנאשם 1 בכתב האישום, לאחר שהשניים תיכננו לגנוב את רכבם של המתלוננים באמצעות הובלתם למקום מבודד באמתלה של חיפוש אחר סוחר סמים. במעמד זה סיכמו הנאשמים עם אחרים כי תמורת גניבת הרכב יקבלו 4,000 ₪, ואת הרכב יעבירו לאחרים. לאחר שהובילו את המתלונן והמתלוננת למקום מבודד, בוצעה בהם מסכת עבירות על-ידי הנאשמים לרבות שוד. המשיב לא הואשם בעבירות מין, אך הואשם בעבירות חמורות אחרות כאמור.

ד.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים כנגד המעורבים בפרשה, ואכן כך הוחלט, לרבות באשר למשיב שלגביו המליץ שירות המבחן על חלופה. ערר על כך נדחה בבית משפט זה (השופט לוי). נקבע, כי די בעבירות שיוחסו למשיב אף אם אינן עבירות מין, כדי ללמד על מסוכנותו, שכן הוא היה זה אשר יזם את שוד הרכב. מאז הוארך מעצר המשיב (ושל אחרים) בימים 16.8.04 (השופט ג'ובראן), ביום 4.11.04 (השופט עדיאל), ו-25.1.05 (בהחלטתי).

ה.(1) עם הדיון בבקשה הנוכחית, שהוגשה בשעה שכבר עמדה הכרעת הדין להינתן, נמסר על-ידי באת כוח המדינה כי הכרעת הדין ניתנה ביום 5.5.05, ונקבע לגבי המשיב כי ביצע עבירת קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בחבורה וכן גניבה מתוך רכב, כפי שיוחס לו, והדיון לעניין גזר הדין נדחה לתסקירי נאשמים ולתסקיר קרבן, שיידונו ב-21.6.05. לפיכך ביקשה להאריך את המעצר עד לגזר הדין.

(2) בא כוח המשיב טען, כי המועדים בתיק התארכו אל מעבר לצפוי, ויש חשש שעוד יתארכו גם מעבר לצפי הנוכחי. לפיכך הביע התנגדותו להארכה.

ו.לאחר עיון בהכרעת הדין סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה, ולהאריך את המעצר עד לסיום התיק (גזר הדין), שהדעת נותנת, דומני, כי יינתן עד לפגרה. נוכח חומרת העבירות שנקבע כי המשיב ביצע ונוכח הסרתה של חזקת החפות (ראו בש"פ 678/05 צרפתי נ' מדינת ישראל והאסמכתאות שם) יש מקום להארכה כאמור. המעצר יוארך איפוא בתשעים יום או עד לגזר הדין, הכל לפי המוקדם.