בש"פ 3797/12 מיכאל מיכאלוב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) במ"ת 53301-02-12 מיום 6.5.12, בה נדחתה בקשתו של העורר ל"חלונות התאווררות" יומיים לפרקי זמן מוגדרים, במסגרת מעצר הבית בו הוא שוהה עד תום ההליכים במשפט המתנהל נגדו.

ב.

בשנת 2004 הוגש כנגד העורר (יליד 1968) כתב אישום המייחס לו עבירות רצח וניסיון לרצח. בשל מצבו הנפשי הוחלט על אשפוזו בכפיה. ביום 13.2.12 חודש כתב האישום נגדו והמשיבה עתרה למעצרו עד תום ההליכים. ביום 27.2.12 הורה בית משפט זה (בש"פ 1380/12) כי תוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים, ובינתיים ישהה העורר במעצר בית. ביום 28.3.12 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים בתנאי מעצר בית מלא, בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני. ביום 23.4.12 עתר העורר ל"פתיחת חלונות למספר שעות ביום". ביום 1.5.12 ניתנה תשובת המשיבה. נטען, כי העורר מואשם ברצח ובניסיון לרצח - עבירות חמורות ביותר, וכי תנאי מעצרו נקבעו בהחלטה מיום 28.3.12; בקשתו הנוכחית היא למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, אך אינה עומדת בתנאי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן לא חלף זמן ניכר ולא נתגלו עובדות חדשות או שינוי נסיבות. בהחלטה מיום 6.5.12 נדחתה הבקשה, בעיקר משום מסוכנותן של העבירות המיוחסות ומשלא נתקיימו התנאים שבדין לעיון מחדש.

הבקשה

ג.

נטען, כי במהלך שהותו של העורר באשפוז נתאפשר לו לצאת מספר פעמים בשבוע, בין היתר כדי לשפר את מצבו הנפשי, וכי העורר לא הפר את התנאים שנקבעו. נאמר, כי שהייתו במעצר בית מלא במשך כל שעות היממה פוגעת במצבו הנפשי. בדיון הוסיף עו"ד כרמל והטעים, כי עד לגיבוש כתב האישום בפברואר 2012 היה המערער מחצית השבוע חופשי ובשאר הימים באשפוז פתוח, וזאת למשך תקופה ניכרת. הוא לא הפר כל תנאי, והמדובר בשנים לא מעטות שחלפו מאז המעשה.

ד.

ועוד, במהלך הדיון - שהעורר לא הופיע אליו בשל תקלה במכונית, כנמסר, אך הסניגור ביקש לקיימו בהיעדרו - מסר עו"ד כרמל מכתב מיום 1.5.12 מאת הרופאה הפסיכיאטרית המטפלת באופן שוטף בעורר במרפאת משרד הבריאות במסגרת צו לטיפול מרפאתי כפוי. לדברי עו"ד כרמל, הגם שהמכתב נושא את התאריך האמור, הובא לידיעתו רק לאחר הדיון בבית המשפט קמא מיום 6.5.12, ולא הוצג שם.

ה.

בא כוח המדינה טען, כי המדינה אינה רואה הצדקה לאשר יציאות להתאווררות, שלשיטתה יפגעו בהשגת מטרת המעצר.

הכרעה

ו.

במכתב הפסיכיאטרי שמסר עו"ד כרמל, תוארו השיחות בין הרופאה לעורר, ובין היתר רצונו של העורר לצאת לעבודה בכל יום אחר הצהריים כמדריך ג'ודו, ולדבריה לעורר יש מוטיבציה אמיתית לשיקום, וכעת אין לו הפרעה בחשיבה חרף גישה כללית חשדנית; הוא מצוי ברמיסיה יציבה ו"אינו מהווה סיכון לזולתו או לעצמו במצבו הנוכחי. באחרונה מדווח על מצב רוח ירוד שהינו תגובתי להיותו במעצר בית". ההמלצה היא יציאה למספר שעות קצוב לצרכי עבודה. עם זאת, אטעים כי בקשת העורר מפי הסניגור לעת הזאת היא התאווררות בחלוקת זמן בבוקר ואחר הצהריים .

ז.

על פניה לא ראיתי דופי, מבחינת הדין, בהכרעה קמא, שכן על פי סעיף 52(א) לחוק המעצרים נדרש לשם עיון חוזר שינוי נסיבות או חלוף זמן ניכר, מה שלעת זו לא התקיים. בית המשפט ציטט מהחלטתי בבש"פ 5772/10 ענת קם נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם חלפו שמונה חודשים מעת מעצר הבית והבקשה ל"חלונות התאווררות"; צוין כי "מעצר בית אמנם אינו בין מאוויי נפשו של אדם, אשר נפשו - כמאמר המשורר - דרור שואפת, אך גם אינו 'סוף העולם', ו'אין כל השוואה ובת בנה של השוואה בין מעצר בית למעצר במתקן כליאה', אף אם מובן, הצורך האנושי ליציאה מן הבית, גם מביתו של אדם עצמו' (בג"ץ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד מרכז , פ"ד נ"ט(2) 865, 870-869)". בפרשת קם

נאמר כי שם "לא חל שינוי של ממש בנסיבות".

ח.

בענייננו

השאלה היא האם המכתב הפסיכיאטרי מהוה שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש. יתכן שכן, על פי הכתוב בו, והמדובר ברופאה מטפלת במרפאה ממשלתית כאמור; איני נוטע מסמרות. משלא היו דברים אלה בפני בית המשפט קמא, וכדי לאפשר לפרקליטות להידרש אליהם באופן סדור, ואיני שוכח כי המדובר בתיק רצח גם אם מלפני שמונה שנים - מוחזר הדיון לבית המשפט קמא; הוא מתבקש, ואני מקדים לו תודה, להידרש אליו בהקדם. הסניגור יעביר לבית המשפט ולבאת כוח המדינה עו"ד כוכבי את המסמך הרפואי.

ט.

הערר מתקבל איפוא במובן של החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לעניין התעודה הרפואית שהוגשה; והדיון אינו ביציאה לעבודה הנזכרת במכתב, אלא באשר להתאווררות. בית המשפט יחליט לפי שיקולו.