בש"פ 3798/14 אופיר לביא נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 28.4.2014 (מ"ת 58896-03-14, השופט נ'

אבו-טהה ) שהורתה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 30.3.2014 הוגש נגד העורר ושישה אחרים כתב אישום המונה 16 סעיפי אישום, אשר שניים מהם נוגעים לו, והשאר לאחרים. העורר הוא נאשם מספר 7 בכתב האישום, והעבירות המיוחסות לו הן: קשר להשגת מטרה אסורה (עבירה לפי סעיף 500(7) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין )), קשירת קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) וגניבת רכב (עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין). עיקר האישומים נגד הנאשמים 6-1 נוגעים להפעלתו של עסק למתן הלוואות בריבית קצוצה במסגרת "השוק האפור" (להלן: העסק ), אשר בראשו עמד הנאשם 1, יעקב ישייב (להלן: יעקב ). יודגש כי לעורר, הנאשם 7 בכתב האישום, לא מיוחסים אישומים אלו. סעיפי האישום הנוגעים לעורר, אשר מיוחסים גם לחלק מהנאשמים 6-1, אינם נוגעים לפעילות העסק.

3.

לפי האישום הראשון המיוחס לעורר (באישום מספר 12 לכתב האישום), במהלך חודש נובמבר 2013, יזם יעקב פעילות שמטרתה סחיטת כסף מאזרח צרפת בשם דוד כהן , אשר מתגורר באופן חלקי באילת (להלן: דוד ). במסגרת פעילות זו, תכנן יעקב יחד עם אישה בשם יונית (להלן: יונית ) תוכנית לפיה תיזום יונית קשר אינטימי עם דוד, וכאשר היא תשהה עמו בחדר בבית מלון ייכנס למקום אדם מטעמם, יזדהה כבן-זוגה של יונית ויסחט את דוד. יעקב עדכן את העורר בפרטי התוכנית בטלפון, והעורר אף העלה את האפשרות לשלב בה אישה נוספת. בסופו של דבר, התוכנית לא מומשה ויונית לא יצרה קשר עם דוד.

4.

לפי האישום השני המיוחס לעורר (באישום מספר 13 לכתב האישום), קשר העורר קשר עם יעקב ונאשמים 2, 3 ו-6 לכתב האישום (להלן: הנאשמים הנוספים ) במסגרתו יספקו הנאשמים הנוספים קטנועים גנובים לעורר ולאנשיו למטרה אסורה שאינה ידועה בבירור למדינה. במסגרת כך אדם בשם חג'ג', אשר על-פי הנטען נמנה על "אנשיו של העורר", יצר קשר עם יעקב לצורך אספקת קטנוע גנוב ממנו. יעקב עדכן את חג'ג' כי ברשותו קטנוע גנוב מסוג "סאן יאנג", וחג'ג' דיווח על כך לעורר. בהמשך לכך, עסקו חג'ג', יעקב, העורר והנאשמים הנוספים בתיאומים להעברת הקטנוע לידיהם של העורר ואנשיו, וביום 11.11.2013 הקטנוע הועבר לביתו בגן-יבנה של אדם הנמנה על אנשיו של העורר, ושם הוסתר בתוך מחסן. לפי כתב האישום, פעלו יעקב ונאשם 6, בשיתופו של חג'ג', לגניבתו של קטנוע נוסף ולהעברתו לידיהם של העורר ואנשיו, והכול תוך עדכונו של העורר בפרטי הפעילות. במסגרת כך, גנב נאשם 6, לבקשתו של יעקב, קטנוע אחר מסוג "ג'וי רייד". בהמשך לגניבתם של הקטנועים, התנהלו בין המעורבים בפעילות זו, ובכללם העורר, תיאומים לשם קידום תוכנית הקשורה באחד הקטנועים. תיאומים אלה נעשו תוך שימוש במילות קוד. הפעילות על-פי התוכנית בוטלה בסופו של דבר, ואף ההודעות על ביטולה הועברו למעורבים תוך שימוש במילות קוד. שני הקטנועים שנגנבו נתפסו בסופו של דבר על-ידי המשטרה והושבו לבעליהם.

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים של כל הנאשמים בכתב האישום, לרבות העורר. המדינה טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לנאשמים, אשר מבוססות בעיקרן על האזנות סתר. באופן ספציפי, ביחס לאישומים הנוגעים לעורר, צוין בבקשה כי קשירת הקשר לסחיטתו של דוד וקשירת הקשר לגניבת הקטנועים מתועדות כולן בהאזנות סתר. עוד צוין כי נגד הנאשמים קמה עילת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מהם. לבסוף, הצביעה המדינה על עברו הפלילי של העורר, אשר כולל, בין היתר, הרשעה בעבירה של קשירת קשר לפשע (חיסול של אדם אחר תוך שימוש במטעני חבלה) שבגינה הוא נדון למאסר בפועל בן שבע שנים וחצי, והרשעה בעבירות של החזקת סכין וחבלה על-ידי עבריין מזוין, שבגינן הוא נדון למאסר למשך חמש שנים.

6.

בדיון שנערך במועד הגשת כתב האישום ביקשו באי-כוחם של הנאשמים שהות ללמוד את התיק. בהתאם לכך, הוארך מעצרם עד ליום 13.4.2014.

7.

בדיון שהתקיים ביום 13.4.2014 טען בא-כוחו של העורר כי אין ראיות לכאורה לכך שמרשו ביצע את המעשים המיוחסים לו. במסגרת כך, הצביע בא-כוחו של העורר על כך שדוד, אשר לפי הנטען היה היעד לסחיטה, ציין בהודעותיו כי אינו מכיר את העורר, וכן על כך ששמו של העורר לא הוזכר בהודעותיה של יונית. באשר לאישום המיוחס לעורר בקשר לגניבת הקטנועים ציין בא-כוחו של העורר כי המדינה לא הצביעה על אף שיחה שבה העורר מדבר על קטנועים, וכן שכל השיחות הנוגעות לגניבת הקטנועים בוצעו על-ידי גורמים אחרים. נוכח טענותיו אלה, ביקש בא-כוחו של העורר כי תיבחן חלופת מעצר בעניינו, ומאחר שבית המשפט קמא התייחס לכך שלכאורה החלופה המתאימה צריכה להיות מרוחקת ממקום מגוריו של העורר, הוצגה מטעמו חלופת מעצר במתכונת של מעצר בית בכפר תבור. בתום הדיון דחה בית המשפט את החלטתו בעניין ליום 27.4.2014, והורה על הארכת מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת.

8.

ביום 27.4.2014 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. החלטה זו נדרשה הן לבחינת התשתית הראייתית הלכאורית בכתב האישום והן לשאלה של חלופת המעצר.

9.

בעיקרו של דבר, בית המשפט קמא סבר שלכאורה קיימת תשתית עובדתית מספקת נגד העורר רק בכל הנוגע לאישום הראשון (קשירת הקשר לסחיטה) אך לא בכל הנוגע לאישום השני (פרשת הקטנועים).

10.

בהתייחס לאישום הראשון, בית המשפט המחוזי מצא כי העורר היה מודע לתוכנית שנרקמה על-ידי יעקב ויונית. בית המשפט המחוזי הוסיף והטעים כי אין בעובדה שתוכנית זו לא יצאה אל הפועל כדי לפגוע בראיות הלכאוריות בדבר גיבושה של העבירה שבה הואשם העורר. לעומת זאת, באשר לאישום השני, קבע בית המשפט המחוזי כי המדינה הניחה תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה נמוכה בעניינו, בשים לב לכך שגם המדינה אינה חולקת על כך שהעורר לא נטל חלק בגניבת הקטנועים, כמו גם על כך שהמעשים התבצעו בעיקרם, לכאורה, על-ידי מי שלגביהם נטען שהיו "אנשיו של העורר".

11.

בהמשך לכך, ב חן בית

המשפט המחוזי את ההצדקה למעצר בהתייחס לאישום הראשון בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי מהעורר נשקפת מסוכנות, בשים לב לעברו הפלילי המכביד, וכן לחומר המודיעיני החסוי שהוצג לעיונו. לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר אינה גבוהה, ולכן מצא מקום לבחון חלופות מעצר בעניינו. לבקשת בא-כוחו של העורר, נדחה המועד לדיון בחלופות המעצר ליום המחרת.

12.

ביום 28.4.2014 נערך דיון באפשרות של שחרורו של העורר לחלופת מעצר. חרף עמדתה של המדינה לפיה אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר למעצר בית מלא באחד המיקומים שהוצע על-ידי העורר – בבית בכפר תבור – תחת פיקוחם של רעיית העורר, בני משפחה נוספים וכמה מחבריו. כן נדרש העורר להיות נתון באיזוק אלקטרוני, להפקיד הפקדה כספית בסף 20,000 שקל ולחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 שקל. בנוסף לכך, נדרשו הערבים לעורר לחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 שקל.

הטיעונים בערר

13.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפני, המכוון כנגד תנאיה של חלופת המעצר שנקבעה לעורר. בעיקרו של דבר, העורר סבור כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא ייחס משקל מספק לחולשתן של הראיות הלכאוריות בדונו בחלופת המעצר שנקבעה לו. העורר מצביע על כך שרק האישום הראשון משמש כבסיס למעצר, ולמעשה, חלקו באישום זה היה, אף לפי הנטען, קטן. העורר מוסיף ומציין כי כנגד המעורבת הנוספת (יונית) הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בשל מעורבותה הנטענת במעצר, ובפועל היא שוהה במעצר בית לילי בלבד, ללא איזוק אלקטרוני. עוד טוען העורר כי אין טעם טוב לקביעתה של חלופת המעצר כה רחוק מביתו, בשים לב לכך שמעורבותו הנטענת במעשים המתוארים בשני האישומים נגדו התבצעה לכאורה באמצעות הטלפון. כמו כן, הוא טוען לנסיבות אישיות ומשפחתיות שבגינן השהות במעצר בית רחוק מאשתו ומאביו החולה היא מכבידה מאד. באופן ספציפי יותר, הוא מבקש לשהות במעצר בית בבית הוריו ברחובות. לבסוף, העורר מצביע על התפתחות חדשה לפיה המשיבה הגישה בקשה אשר תוביל להפרדת האישומים נגדו ולהגשתם במסגרת כתב אישום נפרד לבית משפט השלום, עובדה המעידה אף היא, לשיטתו, על כך שהעבירות המיוחסות לו אינן חמורות.

14.

המשיבה טוענת כי דין הערר להידחות. לטענתה, המסוכנות העולה מן העורר היא רבה ונלמדת הן מעברו הפלילי העשיר (שמבחין אותו באופן ברור מעניינה של יונית) והן מן החומר המודיעיני (שהוצג, ואף ביתר הרחבה, אף לעיוני). יצוין ברוח זו כי המשיבה אף התנגדה לבקשתו של העורר לצאת לזמן קצר ממעצר הבית שבו הוא שוהה לשם השתתפות בברית מילה של אחיינו (עמדה שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי והערר עליה נדחה בהחלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 23.5.2014 (בש"פ 3677/14)). המשיבה מוסיפה ומטעימה כי בבית המשפט קמא הוצגה רק החלופה של מעצר בית בכפר תבור, ולכן העורר אינו יכול להלין על הבחירה בחלופה זו, ומכל מקום, יוכל – בהזדמנות מתאימה – להציג חלופות אחרות במסגרת הליך של עיון חוזר. המשיבה מסבירה את היוזמה שתוביל להפרדת האישומים נגד העורר ולהגשתם במתכונת של כתב אישום נפרד כצעד שנועד למנוע הליך מורכב ומסורבל. היא אף סבורה שיש בכך כדי להקל עם העורר שכעת משפטו לא צפוי

להתארך זמן רב. לבסוף, המשיבה תוהה כיצד זה העורר מלין על חלופת המעצר שהציע הוא עצמו.

15.

בתשובתו, מצביע העורר על כך שהצעתה של חלופת המעצר נעשתה עוד קודם להכרעה של בית המשפט המחוזי כי אין ראיות לכאורה נגד העורר בגין האישום השני. משכך הכריע בית המשפט המחוזי, סבור העורר כי משתנה נקודת האיזון.

דיון והכרעה

16.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להידחות. בית המשפט המחוזי היה מודע לצורך לאזן בין המסוכנות המיוחסת לעורר – הן נוכח מעורבותו באירועים ששימשו בסיס לאישום הרלוונטי, הן נוכח עברו הפלילי והן נוכח החומר המודיעיני. כמו כן, הבאתי בחשבון את העובדה שבפני בית המשפט המחוזי לא הוצגו למעשה חלופות מעצר אפשריות אחרות על-ידי העורר, ועל כן ההליך דנן אינו מתאים לתחילת הדיון בשאלה האם אלה יכולות להתאים בנסיבות העניין. עם זאת, כמפורט בהמשך, הדרך פתוחה בפני העורר לחזור ולהביא חלופות אחרות לדיון במסגרת בקשה לעיון חוזר.

17.

במהלך הדיון שאלתי את באת-כוח המשיבה האם – עקב שינוי הנסיבות בכל הנוגע לכתב האישום ולנוכח הקשיים האישיים שעליהם הצביע העורר – יכול להיות מקום לבחינתה של חלופת מעצר נוספת. בתשובה נעניתי כי המשיבה מצהירה כי לא תתנגד לכך שבית המשפט המחוזי יבחן חלופה כזו במסגרת הליך של עיון חוזר גם מבלי לעמוד על חלוף הזמן מאז ההחלטה המקורית. זאת, בכפוף להבהרה שהמשיבה אינה מביעה כל הסכמה לגופם של דברים, ואף דבקה בעמדתה באשר לחשיבות הנודעת להרחקה משמעותית של העורר מאזור מגוריו. אני סבורה שבנסיבות אלה, כ אשר בית המשפט המחוזי אישר את חלופת המעצר הקונקרטית היחידה שעמדה בפניו, וכאשר דרכו של העורר סלולה בפניו להגשת בקשה לעיון חוזר לאחר שיציג חלופות קונקרטיות שיוכלו להיבחן, אין מקום לקבל את הערר.

18.

אם כן, הערר נדחה.