בש"פ 3677/14 אופיר לביא נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו מיום 19.5.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה ) בתיק מ"ת 58896-03-14, בגדרה נדחתה בקשת העורר לשינוי תנאי מעצר הבית בו הוא נתון, באופן שיתאפשר לו להשתתף בברית של אחיינו, שאמורה להתקיים מחר.

1.

כעולה מן הערר, נגד העורר (ואחרים) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, קשירת קשר להשגת מטרה אסורה וגניבת רכב. בקשת המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נדחתה, ובית המשפט הורה על שחרורו לחלופת מעצר המרוחקת ממקום מגוריו וממקום ביצוע העבירות, לכאורה, ותחת פיקוח אנושי ואלקטרוני.

2.

ביום 19.5.2014 הגיש העורר לבית משפט קמא "בקשה דחופה לאישור יציאה חד פעמי לאירוע". בגדרה של הבקשה התבקש בית המשפט לשנות את תנאי מעצר הבית בו נתון העורר באופן שיתאפשר לו לצאת לבית הוריו ביום ו' (23.5.2014), דהיינו – היום, לפני כניסת השבת, כדי להשתתף בברית של אחיינו, אשר עתידה להתקיים ביום שבת (24.5.2014), ולשוב למקום חלופת המעצר לאחר יציאת השבת. המשיבה התנגדה לבקשה בנימוק, כי אין מקום לאפשר לעורר לשהות בלי איזוק אלקטרוני לפרק זמן ממושך ובלי "בקרה אמיתית ויעילה על האנשים עימם הוא בא במגע". יצוין, כי המשיבה הוסיפה כי ככל שהעורר יגיש בקשה מתאימה בדבר 'פתיחת חלון' במעצר הבית לצורך ביקור נקודתי - זו תבחן בהתאם.

בקשת העורר נדחתה על-ידי בית משפט קמא בו ביום שהוגשה (19.5.2014) וזאת מהנימוקים שפורטו בתגובת המשיבה לבקשה.

4.

כלפי החלטה זו הוגש היום (23.5.2014) הערר שלפניי. בבקשה נאמר, כי שחרור העורר לחלופת מעצר משמעה הבעת אמון בו ובערבים שנבחרו, ויש לזקוף אמון זה לזכותו גם אם ישהה בלי איזוק אלקטרוני למספר שעות. נאמר, כי הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האמור בתגובת המשיבה בדבר נכונותה לשקול לאפשר לעורר לצאת לביקור קצר. העורר מדגיש, כי אירוע הברית יתקיים בבית הוריו עם מספר מצומצם של אורחים. לבסוף נאמר, כי הערר הוגש אך היום, קרי, המועד בו מבקש העורר להשתחרר ממעצר הבית, מאחר שמיום מתן החלטת בית משפט קמא נעשו ניסיונות לבוא בדין ודברים עם בא כוח המשיבה.

דיון והכרעה

5.

בטרם אדרש בקצרה לערר לגופו ראוי להזכיר את לוחות הזמנים בתיק דנא: המדובר בבקשה לאפשר לעורר לצאת היום - 23.5.2014 - ממעצר הבית בו בוא נתון ואף שבקשה זו נדחתה כבר ביום 19.5.2014, ערר על החלטה זו הוגש אך היום, מספר שעות בלבד לפני המועד שבו מבקש העורר לצאת ממעצר הבית. התנהלות זו של העורר אינה מקובלת, בלשון המעטה, ויש בה כדי לדחוק את בית המשפט לסד זמנים שאינו מאפשר קיום דיון כהלכתו בערר, וזאת בלי כל סיבה מוצדקת (השוו: בש"פ 4834/10 פלוני נ' מדינת ישראל

(24.6.2010)). כאמור, העורר המתין כארבעה ימים עד שהגיש ערר על ההחלטה הדוחה את בקשתו, ולא זו אף זו, הערר הוגש ב"רגע האחרון" ממש, שכן כדי להשתתף בברית של אחיינו על העורר לצאת היום, יום הגשת הבקשה, ממעצר הבית. אף אם כטענת העורר, לאחר החלטת בית משפט קמא נעשו ניסיונות למצוא פשרה שתהיה מקובלת על המשיבה, אין הדבר מצדיק הגשת הערר במועד שהוגש. גם אם התקיימו ניסיונות למצוא פתרון, מהלך מבורך כשלעצמו, אין הדבר שולל הגשת הליך מתאים לבית משפט זה מבעוד מועד. ויודגש, הגשת הערר מספר שעות בלבד לפני המועד שבו העורר מבקש לצאת ממעצר הבית, משמעותה היא הצבת לוחות זמנים המקשים על בית משפט זה, וגם על המשיבה, להידרש לערר על היבטיו השונים (כך בענייננו, נוצר קושי להידרש לחומר חסוי שהוזכר בתגובת המשיבה). בנסיבות שנוצרו, ראיתי לנכון לבקש את תגובת המשיבה ולקבל החלטה על יסוד הערר והתגובה. עם זאת ראיתי לנכון לציין שייתכנו מקרים דומים, בהם בית המשפט יוצב בפני לוחות זמנים בלתי אפשריים ללא סיבה מוצדקת, עד שלא יהיה מנוס מדחייתם אלא מטעם זה.

6.

לגופם של דברים, לאחר עיון בערר ובתגובה שהוגשה בתוך שעות ספורות, מצאתי שאין מקום לקבל את הערר. אמנם הוחלט ליתן בעורר אמון מסוים ולשחררו לחלופת מעצר, אך יש לזכור ש"אמון" זה אינו עומד לבדו בהחלטת השחרור לחלופה והוא נתמך ומסתייע בהרחקת העורר ממקום מגוריו והמקום שבו נטען כי בוצעו העבירות ובכך שהעורר יפוקח הן על-ידי פיקוח אנושי, הן על-ידי פיקוח אלקטרוני. נמצא, כי ההחלטה לשחרור לחלופה התקבלה על בסיס מכלול של תנאים ונסיבות העומדים יחד, ואין מקום בשלב זה ועבור אירוע זה, מבלי להמעיט מחשיבותו לעורר, להקל ולהפחית ממכלול התנאים שנועדו להבטיח כי שחרורו של העורר לחלופה לא יסכן את בטחון הציבור או יביא לשיבוש הליכי משפט. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח עברו המכביד ביותר של העורר. די בנימוקים אלה כדי לחייב את דחיית הערר.

בנסיבות אלה, הערר נדחה.