בש"פ 4834/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיה נדחתה בקשת העורר לצאת לאירוע בר-המצווה של בן אחיו. נגד העורר מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי, במסגרתו הוא מואשם בעבירות אינוס, מעשה מגונה וכליאת שווא (מ"ת 4817-12-09). העורר שוחרר ממעצר ושוהה בתנאי מעצר בית מלא בבית אחיו ותחת פיקוחו של האחרון. זאת, במנגנון של איזוק אלקטרוני. בקשתו של העורר להשתחרר לבר המצווה של אחיינו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ומכאן עררו.

בשל לחץ הזמנים – הערר הוגש היום, שעות ספורות לפני האירוע – לא

ניתן לדון בבקשה אלא בדרך של קבלת תגובה מטעם המדינה, שאכן הוגשה.

2.

עולה כי העורר הואשם בביצוע עבירות מין במתלוננת שהיא קטינה. על פי העובדות, הוביל העורר את המתלוננת הקטינה למקום מבודד בדרך תחבולה. בהגיעם למקום, חסם העורר את דרכה, איים לדקור אותה ולאחר מכן, אנס אותה. בתגובת המדינה צוין כי טרם התקבלה הערכת מסוכנות בעניינו של העורר.

3.

בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בשמחה של קרוב משפחה שאינו מדרגה ראשונה. יש לכך משקל. בנוסף, הדגיש בא כוח המדינה שהורי בעל השמחה הם המפקחים על פי ההחלטה. מכאן, נטען, יתקשו הללו למלא את תפקידם ולפקח על העורר במהלך בר המצווה של בנם. אף לנימוק זה יש משקל והיגיון. לבסוף יצוין כי הבקשה לאישור היציאה מתנאי מעצר הבית הוגשה לבית המשפט המחוזי לפני יומיים וכי אין זה מובן כלל וכלל מדוע המתין העורר להגיש את הבקשה בדקה ה-90, כאשר מועד האירוע היה ידוע לפני כן. מדובר באירוע המתקיים באולם בעיר רמלה וצורפה הזמנה לבקשה עם מספרי טלפון כמקובל לשם הודעה על השתתפות המוזמן. במצב זה, לא נותר לבית המשפט אלא לשקול את הבקשה על פי החומר שהוגש בפניו. בנסיבות המקרה כפי שתוארו, לא מצאתי שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.

הערר נדחה.