בש"פ 38/15 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

העובדות הצריכות לעניין נסקרו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט י' דנציגר , בהארכת המעצר השניה של המשיב (בש"פ 6777/14 ), ועל כן אקצר בתיאור הדברים.

2.

ביום 21.10.2013 הוגש נגד המשיב כתב אישום ב בית המשפט המחוזי בירושלים, הכולל שלושה אישומים, ומייחס לו עבירות מין חמורות והתעללות בילדיו הקטינים, מעשים בגינם יוחסו למשיב ארבע עבירות של אינוס במשפחה, לפי סעיף 351(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); 19 עבירות של מעשים מגונים במשפחה, לפי סעיף 351(ג)(1), בנסיבות סעיף 348(א) לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; ועבירות של התעללות בקטין בן משפחה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין.

על פי עובדות האישום הראשון , המשיב ביצע בבתו (להלן: המתלוננת )

מעשה אינוס כשהייתה בת 4. במהלך שמונה השנים הבאות, ביצע בה המשיב מעשים מגונים בכ-15 מקרים שונים, ליטף אותה, נגע בגופה, הורה לה לגעת באיבר מינו וחיכך את איבר מינו בגופה כשהוא לבוש עד שבא על סיפוקו. בחלק מהמקרים ביצע המשיב את המעשים תוך שימוש באלימות כלפי המתלוננת. למתלוננת נגרמה פגיעה נפשית קשה והיא סבלה בנעוריה מדיכאון, אנורקסיה ואף ניסתה לשים קץ לחיה מספר פעמים .

על פי עובדות האישום השני , בשנת 2012, כשהייתה המתלוננת בת 18, אמר לה המשיב כי ברצונו לשוב ולקיים עמה מגע מיני. המתלוננת התנגדה ואמרה למשיב כי תגיש תלונה במשטרה. בתגובה איים עליה המשיב כי אם לא תיעתר לו יפגע בה ובשני אחיה הקטנים. בעקבות הדברים, במהלך 12 החודשים הבאים קיים המשיב מגעים מיניים עם המתלוננת בכארבעה מקרים שונים, "בתמורה" למיתון התנהגותו האלימה ולכך שיימנע מתקיפת אחיה. בשלושה מהמקרים במהלך התקופה האמורה אף החדיר המשיב את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. על מנת להימנע ממגע עם המשיב הפחיתה המתלוננת במכוון ממשקלה באמצעות הקאות ונטילת כדורים משלשלים. על אף שהמתלוננת השילה כשמונה קילוגרמים ממשקלה ומצבה הכללי הידרדר, המשיך המשיב במעשיו.

במהלך קיץ 2013 החלו גורמי הרווחה לטפל בפרשה וזימנו את המתלוננת וחלק מבני המשפחה לראיונות. המשיב הזהיר את המתלוננת שלא לספר דבר על מעשיו לגורמי הרווחה, ואכן נמנעה המתלוננת מלחשוף את מעשי המשיב.

ביום 10.10.2013, במהלך שהות המתלוננת בבסיס הצבאי בו היא שירתה, שלח לה המשיב מסרון בו כתב כי עליה להתכונן למפגש נוסף עמו באותו היום. בעקבות המסרון התמוטטה המתלוננת, חשפה את מעשי המשיב בפני מפקדיה ומאוחר יותר הסכימה למסור תלונה במשטרה.

על פי עובדות האישום השלישי , במהלך עשר השנים הקודמות למועד הגשת כתב האישום, המשיב התנהל בבית המשפחה בצורה אלימה ותוקפנית כלפי אשתו וילדיו, תוך שהוא משליט בבית אווירה של מתח שעלול להתפרץ באופן בלתי צפוי בכל רגע. המשיב תקף את אשתו, את המתלוננת ואת שני אחיה הקטנים מספר רב של פעמים, נהג להכותם, לסטור להם ולמשוך בשערותיהם, לעיתים תוך שימוש בחפץ מזדמן כגון מברשת שיער או כפכף. עוד נהג המשיב לצעוק על ילדיו, לאיים עליהם, ללעוג להם, להשפילם ולקללם באופן תדיר.

3.

הליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, נוכח קיומן של ראיות לכאורה ועילות מעצר של מסוכנות ושל חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של השפעה על עדים. בדיון שהתקיים ביום 24.10.2013, בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם סבר כי עוצמת הראיות אינה דומה בכל האישומים ובחלקם היא פחותה. בהחלטתו מאותו יום, הורה בית משפט

קמא לבקשת המשיב, על עריכת תסקיר מעצר. בדיון שהתקיים ביום 25.11.2013, הסכים בא כוח המשיב למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, נוכח תסקיר המעצר אשר העריך כי הסיכון בהישנות העבירות הינו גבוה וכי לא הוצגה חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ואסר עליו ליצור מגע עם המתלוננת, ובנוגע לרעייתו, נאסר עליו לשוחח עמה על נושא המשפט.

4.

ביום 20.7.2014 האריך בית משפט

זה את מעצרו של המשיב בהסכמתו (בש"פ 5013/14). משחלפו 90 יום הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 14.10.2014 קיבל בית המשפט , מפי השופט י' דנציגר , את הבקשה נוכח מסוכנותו הגבוהה של המשיב וההשלכה שעלולה להיות לשחרורו על תחושת ביטחונה של המתלוננת, ועל אף שקצב התקדמות ההליך לא היה משביע רצון (בש"פ 6777/14 הנ"ל).

5.

ההליכים בתיק העיקרי : ביום 5.11.2013 הוקרא כתב האישום למשיב והתקיים דיון בעניינו. לאחר מספר דחיות, ביום 24.2.2014 ניתנה תשובה לכתב האישום, בה כפר המשיב במעשים אשר יוחסו לו. ב בית משפט קמא התקיימו מספר דיונים בבקשת המשיב לקבל את תיקה הרפואי של המתלוננת, ו בית המשפט

הביע את מורת רוחו מהעיכוב בשמיעת התיק. לבסוף, ביום 19.5.2014 ניתן צו להמצאת תיקה הרפואי של המתלוננת, ולאור הסכמת הצדדים הועבר התיק לגישור. בתום שני הליכי גישור אשר לא הניבו הסכמה, החלה ביום 22.6.2014 שמיעת הראיות. בפתח הדיון בו נשמעה עדותה הראשית של המתלוננת, הודה המשיב באישום השלישי אשר יוחס לו (התעללות בקטין בן משפחה). ביום 1.7.2014 התקיים דיון הוכחות נוסף בו הסתיימה עדותה של המתלוננת.

ביום 23.9.2014 קיבל על עצמו עו"ד יעקב קמר את הייצוג בתיק. בהמשך לכך, הוגשה ל בית המשפט בקשה להשלמת חקירתה הנגדית של המתלוננת, הודעה על שינוי בתשובת המשיב לכתב האישום, והודעה על השמעת טענות מקדמיות. המבקשת התנגדה לזימונה של המתלוננת לעדות נוספת וטענה כי אין מקום לשינוי המענה לכתב האישום. ביום 6.10.2014 דחה בית המשפט את בקשת המשיב לזימונה הנוסף של המתלוננת, קיבל את הודעתו ביחס לשינוי תשובתו לכתב האישום וביקש כי המשיב יבהיר באילו טענות מקדמיות מדובר. עוד באותו יום, הגיש בא כוח המשיב הודעה ל בית המשפט

בה ציין כי החלטת בית המשפט

שלא לאפשר עדות חוזרת של המתלוננת תסב נזק להגנת המשיב, והוסיף כי בכתב האישום נפלו פגמים עד כדי היותו פסול בשל תיאור כוללני וגורף. בהודעה מאוחרת יותר הודיע המשיב כי בכוונתו לטעון טענת משפט זוטא ביחס לחקירתו השנייה של המשיב.

ביום 26.10.2014 דחה בית משפט

קמא את טענותיו המקדמיות של המשיב, ובכלל זה את טענתו לביטול כתב האישום בשל ניסוחו הכוללני והגורף. ביום 3.12.2014 התקבלה הודעה מטעם המשיב בה ביקש לדחות את עדותם של חלק מעדי התביעה על מנת שיוכל להיערך לחקירתם הנגדית. המבקשת בתגובתה נעתרה לחלק מבקשותיו של בא כוח המשיב. ביום 21.12.2014, בהתאם להחלטת בית משפט קמא, הגיש בא כוח המשיב את כותרות טענות הזוטא בדבר פסלות האמרות שנגבו מהמשיב. ביום 23.12.2014 התקיים דיון בטענות הזוטא במעמד בא כוח המבקשת בלבד, באשר בא כוח המשיב לא התייצב לדיון. למחרת, הגיש בא כוח המשיב הודעה ל בית משפט קמא בה הביע התנצלותו על היעדרותו מהדיון, וכן הודיע כי רשימת העדים שהועברה על ידי התביעה ארוכה ועל כן יש לקבוע ישיבות הוכחות נוספות, לפני זו הקבועה ליום 23.2.2015. ביום 31.12.2014 הגיש בא כוח המשיב הודעה נוספת ובה ביקש לשריין את כל חמשת המועדים שהוצעו על ידי בית המשפט לצורך קביעת ישיבות הוכחות נוספות וביקש לשריין מועדים נוספים. בשלב זה שריין בית משפט קמא ישיבה נוספת ביומנו לתאריך 9.3.2015 וקיימת אפשרות כי תתקיים ישיבה גם ביום 2.3.2015.

עד כה התקיימו חמישה מועדי הוכחות בהם נשמעה עדותם של תשעה עדי תביעה, ביניהם המתלוננת.

משעומדים לחלוף 90 יום נוספים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה הבקשה דכאן.

6.

המשיב התנגד לבקשה וחזר על נימוקי ההתנגדות שהעלה בעת הארכת המעצר השנייה. כך, נטען כי אין ראיות לכאורה לאשמת המשיב וההסכמה לקיומן של ראיות לכאורה נובעת מכשל בייצוג על ידי הסניגור הקודם; כי כתב האישום הוא כוללני ואינו מאפשר למשיב להתגונן כדבעי; כי לאחר עדותה של המתלוננת חל כרסום של ממש בעוצמת הראיות ובדעתו לנקוט בהליך המתאים לשם כך. כן נטען כי ניתן כבר כעת לחזות כי לא יהיה די בהארכה השלישית המתבקשת, ותידרשנה הארכות נוספות, שמא עד לסוף שנת 2015. המשיב הצביע על כך שמסוכנותו הלכאורית היא אך כלפי המתלוננת שסיימה עדותה, מה שמאיין או מחליש את החשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על המתלוננת, וכי ניתן לאיין את מסוכנותו הנטענת ואת החשש לשיבוש הליכי משפט בחלופת מעצר מחוץ לביתו והגבלתו מיצירת קשר בדרך כלשהי עם המתלוננת.

7.

אקדים ואומר כי במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים אין מקום להתייחס לטענות המשיב הנוגעות לעוצמת הראיות לכאורה, וככל שסבור המשיב כי חל כרסום בעוצמתן פתוחה לו הדרך להגיש ל בית משפט קמא בקשה לעיון חוזר.

8.

ולגופה של בקשה.

במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט

לבחון את קצב התקדמות ההליך וניהולו התקין ולאזן בין זכויות הנאשם לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור.

אין לכחד כי חלפה תקופת-מה עד שההליך החל להתנהל כסדרו. ביני לביני, המשיב החליף ייצוג, וזכותו כמובן לעשות כן, אך להחלפת הייצוג ולקו החדש שננקט על ידי בא כוחו הנוכחי יש מטבע הדברים תרומה להתמשכות ההליכים בעניינו, וניתן להביא זאת בחשבון בראיה הכוללת של קצב התקדמות המשפט. לכך יש להוסיף התפתחויות בלתי צפויות, לאחר שאמה של המתלוננת, שטרם העידה, המציאה לאחרונה לתביעה חומר נוסף, שהועבר להגנה.

על מסוכנותו הרבה של המשיב ניתן ללמוד מכתב האישום ומתסקיר המעצר בעניינו, המדבר בעד עצמו. מהתסקיר עולה, בין היתר, כי למשיב עיוותי חשיבה כלפי המתלוננת, צורך מוגבר בשליטה ובמין, ונטייה לפעול באימפולסיביות, אגרסיביות ואלימות במצבי לחץ. למסוכנותו הכללית של המשיב נוספת מסוכנותו המיוחדת כלפי המתלוננת וכידוע, ניתן לקחת בחשבון גם את השיקול של תחושת הבטחון והמצב הנפשי של מתלונן בעבירת מין (בש"פ 3740/14 מדינת ישראל נ' פלוני

בפסקה 20 (11.6.2014)). המשיב ניסה להניא את המתלוננת מלדווח על מעשיו לגורמי הרווחה וניסיון החיים מוכיח כי גם בשלב זה של המשפט, ולעיתים אפילו לאחר סיום המשפט, מופעלים לחצים כבדים על מתלוננות לחזור בהן מעדותן.

מכלול הדברים מביא למסקנה כי אין לקבל את הטענה של המשיב כי הוא מסוכן "רק" כלפי המתלוננת וכי ניתן לאיין מסוכנותו בחלופת המעצר. מסוכנותו של המשיב היא ברמה גבוהה וכפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר.

9.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 16.1.2015 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43040-10-13 ב בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.