בש"פ 3800/11 אריה רוטמן נ. מדינת ישראל

זו היא בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז. בפסק-הדין האמור נתקבל ערעור המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בגין הרשעתו, לפי הודאתו, בעבירות של אי ניכוי מס הכנסה בשנים 2002-2003 בסכום של כ- 500,000 ₪. בפסק-הדין קבע בית-המשפט המחוזי כי תחת 9 חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המבקש בבית-משפט השלום, ירצה המבקש 6 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. יוער כי לאחר מתן פסק-הדין, נעתר בית-המשפט קמא לבקשת המבקש ודחה את תחילת ביצוע עונש המאסר ליום 29.5.2011.

פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן במעמד המבקש ובא-כוחו דאז מטעם הסנגוריה הציבורית, ביום 13.3.2011. בהתחשב בכך, המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור היה ביום 27.4.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 18.5.2011 , קרי- באיחור של שלושה שבועות. המבקש, המייצג את עצמו בהליך שלפניי, טוען כי האיחור נובע מכך שלא ידע מהו המועד הקבוע בדין להגשתה של בקשת רשות ערעור. עוד נטען כי ככל שהמועד לביצוע העונש מתקרב, מתחוורות למבקש ההשלכות הקשות של מאסרו על בני-משפחתו. מכאן בקשתו להארכת מועד להגשת הליך ערעורי, על-מנת להשיג על חומרת העונש ולבקש כי עונש המאסר בפועל יומר בעבודות שירות. המשיבה מתנגדת לבקשה.

שקלתי את טענות הצדדים ובאתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. אמנם, הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים מרוככת יותר ביחס להליכים אזרחיים, והנטייה היא לילך כברת דרך כלפי מי שהורשע בדינו, על מנת שיוכל למצות את סיכויי ההשגה על הרשעתו. יחד עם זאת, גם בפלילים הכלל הוא שיש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק, וכי על מבקש האורכה להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור בהגשת ההליך. בהקשר זה, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06

נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.7.2006)).

בנסיבות המקרה דנן, הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של שלושה שבועות. מדובר באיחור משמעותי שלא ניתן לו טעם מספק. טענת המבקש בדבר אי ידיעת הדין, אינה אוצרת בחוּבה כוח ממשי להצדקת האיחור הנדון, בהתחשב בכך שהמבקש היה מיוצג בהליך שהתקיים לפני בית-המשפט קמא. מהודעת בא-כוחו לשעבר של המבקש מיום 23.5.2011, שהוגשה במענה להחלטתי, עולה כי הוא יידע את המבקש אודות האפשרות להגשת הליך ערעורי לבית-משפט זה. אף אם הסנגור לא עדכן את המבקש אודות המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור כנטען על-ידו, היה בידי המבקש לברר שאלה זו מיוזמתו – בין באמצעות הסנגור, עימו יצר קשר טלפוני במספר הזדמנויות לאחר מתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי; ובין בדרך אחרת, בהתחשב בכך שהוא אינו מצוי כרגע מאחורי סורג ובריח. טענת המבקש כי רק בסמוך למועד שנקבע להתייצבותו לריצוי העונש, התבררו לו השלכותיו הצפויות של המאסר על בני משפחתו, אין די בה כשלעצמה כדי להצדיק איחור משמעותי של שלושה שבועות בהגשת הליך לבית-משפט זה. לכל אלה יש להוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי אינם נחזים להיות טובים, בהתחשב בכך שמדובר בערעור ב"גל גול " שלישי שעניינו חומרת העונש, אשר אינו מעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש שנבחן כבר בשתי ערכאות שיפוטיות.

אשר על כן, ונוכח משקלם המצטבר של מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית. המזכירות תמציא החלטה זו למבקש בעצמו ללא דיחוי, ותוודא ההמצאה באמצעות שיחה טלפונית בצירוף תרשומת בכתב.